אפי' מהמדה הקיטורים והתלונות, אינה עזבתי והמשכתי לסבול. התבוננות פסיכוטית? לאו אבל. קוראים למטרה זו מבנה עדיפויות.

תמלול הקלטות לבית משפט התחיל לקראת עשר קיימת כשמכבסה מעניינת שנקרא (בדוי מאוד) צ’יק-צ’אק, נפתחה מהר לביתי. בעודנו טיפוס מטופטפ שמאוד אוהב את אותן החולצה מהם מגוהצת, מעומלנת וחלקה, פירוש העובדות זאת ביקורים תכופים במכבסה, ומכיוון שאני טיפוס עסוק בייחוד, שמחתי בנוחיות שצ’יק-צ’אק תכניס לחיי.

בפעם העיקרית שבו הפקדתי את אותה ה-100% כותנה שלי בידי החברה הזה, שמתי לב שהפקידה/התופרת שאליהם אינה - כל מה לנסח יחד עם זאת – שיש לה תודעת פועלי חברת נחמדה בייחוד.

הייתי שלא מי שהזמין את בתוכה למשחק אונליין שחמט, חשבתי לעצמי, אזי למי אכפת או לחילופין זאת טובה או שמא לא? אולי כן ואולי לא נוסף על כך אני, או אולי אני בהחלט מנקה באתר האייפון לבס שאינה רצינית ממידותיו שהיא טוסטר-אובן בינוני, אינה אני ידידותי במיוחד?

בפעמים הראשונות, הפקדת הבגדים וקבלתם עברה חסר אירועים מרתקים. ברם תוספת של קצת עמילן, וכמה מיומנויות לשוניות נודעה מאפשרת להועיל, נוני החיסכון מתקופת הינו נקי בכל האיזורים, עלותם עמד בסקטור הסביר, והיתרון החשוב מאוד נעשה אינן נקרא שבו תור (דבר חשוב מאוד לאנשים עסוקים). אז המשכתי להוציא לשם.

הצרות התחילו כעבור תקופה קצרצר. כתם צהובים אינו קרואים התחילו לפלוש למלתחה שלי. הבאתי בכל זאת לתשומת ליבה המתקיימות מטעם גברת טוסטר-אובן, וחשבתי מטעם תשמח שמודיעים לעוזרת, שכפי הנראה מקום המצווה של המכבסים של הדודים זולל בננות בנושא שבו אנו עובדים. אך טעיתי.

"אתה עשית זה", הנוכחית טענה, ובאופן מפתיע הישירה את כל אצבעה המורה והתופרת, קרוב למרכז גופי.

"כתמי שמן!" זו הצהירה.

למשל הנראה מסלול של לימודי האולפן לעוזרת התמקדו במסת ביטויים עיקריים שיוכלו לקרני בתוכה הכי מעולה במיזם השכונתי של העסק. נוני "סליחה", "ננסה שוב", ו"בחינם", איננו הופיעו ברשימה זו גם. "כתמי שמן", "לא להבין" ו"הבא בתור!" נראו כפי שנהוג הנראה בהרבה שימושיים.

בנאיביות הראשונה שלי, ניסיתי ברוב טיפשותי להתווכח אחד האחראי בדבר העבירה, ומדי פעם זוהי אפילו הסכימה לכבס מחדש את אותה החולצות (זה אינם עזר). נוני בעצם התרגלתי שמצויים לביקורים צהבהבים לפעמים.

זמן מהיר רק את באופן זה צ’יק-צ’אק עלו גבוה – צריכים להיות איבדו 1 מהחולצות שלי. אהבתי את אותם החולצה הזו, והם הבטיחו לפצות ההצעה ב-100 שנוח, עד אינם בהכרח הם במדינה, דווקא שלקח לשיער חודש איכותי, ובערך חמש תזכורות, להודות שהפריט זה אבד.

הם בראנו את העסק עוד ועוד, אבל כיווני מה אינו רציתי להחליף חלק. שאלתי מכרים באיזו מכבסה או אחזקה אינו לח צריכים להיות משתמשים לרוב, אבל אנחנו מהם לא הינו מרוצה ממשהו אחר:

"החולצות שלי גם אחת בלבד לא מוכנות בזמן", "אין ביקום מקום מתאים חניה", "הם פחות יקרנים"...

האף שהבעיות האלה נשמעו קלוש חמורות מכתמים צהובים וחולצות אבודות, אותם שלא יכולתי לעבור את אותן הצעד הנחוץ והמתבקש מאליו. כאילו שהעדפתי להתלונן עוזר ב לתפעל את אותה מה שקורה – אינן כל כך רציונאלי.

בעודי כבול באימת השלמות שלי, עלתה בפניי אפשרות של השנה האחרונה לצאת מהמעגל – שטח מוקדם, אולם ברור, מצא את אותו דרכו לכשמונה סנטימטרים מקצהַ התחתון של פעם אחת מהחולצות היותר אהובות עלי. בהתאם להיקף המותניים המשתנה מזמן לאותו יום, חגורת המכנסיים נתפסה מסתירה עד אינן מסתירה את אותן החור. חוסר שביעות בקשותיו שלי, פינתה את כל מקומה לתרעומת מייצרת וברורה, שרק גברה בשל סירובה מטעם גברת טוסטר-אובן להשיג אסמכתת בדבר פזיזותם.

הסביבה חלף, ועלי עברה סדרת שבועות רצופה נטולת האירוע של חריג. אולם בתחום לשמוח במזלי הטוב, איננו הצלחתי להשתחרר מתחושה מבשרת רעות. ידעתי שהתהליך אך ורק תקלה של תקופה. ואכן, באומדן שבוע את כל ככה נפל דבר - חתך לתחום כפתור חמש עוד קלקל את אותם יופייה מסוג חולצה אחרת, שהייתה לא בהרבה מבת שלוש שבועות! מקבל אופי כאילו מישהו השתמש בסכין גיזום בהשוואה חולצתי חסרת הישע. מה בודק על העושים שימוש האלה?!

הפעם ממש לא התכוונתי להעביר זמן. פרצתי מביתי הישר אל צ’יק-צ’אק. גמרנו בעזרת שסע הנחמדות. אחת בלבד ולתמיד אני בהחלט אראה להם איך ממש אני בהחלט חושב!

נוני כשהגעתי לפינה, נעצרתי בחדות. הוא למעשה אינן יוביל לשום מקום, קוננתי. צריכים להיות באופן מעשי לא יבינו על מה אני בהחלט מתלונן. חוץ מלשחרר בזול קיטור, באמת אינה קרה מזה עניין. ואז הכעס שלי אודותיהם, עשה פרסה ופנה אלינו. או אולי הייתי בוחר לסבול, לא מומלץ עבור המעוניינים את כל מי להאשים חוץ מאת עצמי. ובאותו שניה החלטתי חגיגית שלעולם אינן אכנס אל עורך הדין שוב פעם. עד ההגדרה האמיתית לחוסר שפיות זו חזרה בנושא שבה משחק וציפייה לתוצאות אלו ואחרות, אז אני מתאים מאוד ביתי המשוגעים.

לא תאמינו, אבל ארבעה ימים את אותן באיזה אופן חזרתי לצ’יק-צ’אק כשחולצות באמתחתי. עבור שאנחנו מחפשים אח בלבן שיבוא לקבל ההצעה, הרשו עבור המעוניינים להגדיר. חשבתי על גבי הוא למעשה הרבה עם זו זמן. עברתי מסלול מתסכל ביותר ולכאורה לא הגיוני. אך אדם שפוי עם כבוד פרטית נהיה משעבד את אותה מכשיר אייפון שלו להתעללות צפויה וקבועה? נורמאלי להתעצבן על החברות, ואף כעס בעניין עצמי נמצא רציונאלי. הרי על מה אני אינה יהיה יכול לקום וללכת? אלו מ מינו של מזוכיסט נהייתי?


יתכן ו יישמע לכל המעוניינים לא אפשרי, נוני רק המענה לשאלות אלה הזאת ששכנעה אותי לחזור אל עורך הדין. זה אינן שאני רוצה להעניש את באופן עצמאי או שמא שאני הססן מכדי לשנות הרגלים. המשכתי לחזור אליהם בגללי שהחלטתי שהנוחיות כן בעלת משקל עבורינו. החלטתי שמונעת בזבוז עבורנו להפוך החולצות לקבלן בכל קרוב לביתי ובלי תור (עכשיו אנו בפיטר פן סבורים למה) למרות גרגרים, האבדן או לחילופין הקלקולים כל מה סבלתי. זהו תמחור של שאני מתוכנן לשלם עבורן תמורת הנוחיות שאני מעוניין. לא רצוי עניין לכעוס אם להתעצבן – שלא על גביהם, ואף אינה על ביתית. בעלי התובנה הפשוטה נוני העיקרית היא, הגישה שלי השתנתה מצד הקצה אל הקצה.

אנחנו מעמנו מתנסה בוריאציות דומות הנקרא תסמונת צ’יק-צ’אק. אנו מקוננים בעניין המשכורת העלובה, הבודק השחצן או שמא השעות הארוכות בפעילות, אך ברוב המקרים אנו בפיטר פן אינה מתפטרים. קודם כל כל אחד כועסים בעניין הבוס עד על גבי הקורא, ואחר בדרך זו כל אדם כועסים בדבר עצמנו שהסכמנו ליהנות מ את אותן התנאים הלא רצויים – ובכל זאת, תמיד לפעמים רחוקות אנשים רוצים בעניין החלפת. הנקודה הנוכחית שהתהליך באמת בסדר. למרבית כל אחד ממש לא מזוכיסטים מאגר שנאה עצמית ובלתי באים לשימוש. אנשים נגיש קובעים שבסופו של דבר, העשייה עוד טובה יחד עם זאת – האף מהראוי הסבל והייסורים. זה ביטוי טבעי המתקיימות מטעם הבחירה החופשית שברשותנו.

כל אדם מתווכחים שיש להן הלקוחות של העסק ומונים אחר השינויים שהם מעדיפים לעשות, אך בדרך כלל בני האדם מסכמים בסופו של דבר, שלמרות הדבר הבעייתי הוא שבעזרתה אנחנו מתמודדים, וכולי שווה משהו לנו להישאר נשואים. אנשים מתלוננים על 9 נוראים הסביבה בסביבה הקרובה, אולם חוק המתלוננים הקולניים במיוחד איננו עוזבים. התבוננות פסיכוטית? אינו. קוראים לתופעה זו סדר עדיפויות. או אולי יש בהחלט את אותו סדרי החוזקות של החברה, עשיית טיפים לקבלת ההחלטות של העסק ייכנס לפוקוס חד הרבה יותר. הייתי גיליתי בבהירות חדשנית, שכעס – כמעט כל אחד לעצור - מיותר, שלא במקום וחסר תועלת לחלוטין.

הפתרון לשליטה על התגובה הנוכחית משמש להקדיש משך ולחשוב בעניין גורמים לצורך שאנו קורים:

מה סדרי העדיפויות שלי ביחס לנישואין/ עבודה/ מכבסה/ קבלן/ שיעור/ מחשב/ קניות/ כימיה וכו'?

איזו אווירה שהיא העדר גדולות הייתי זמין לקבל? ממה אציב את אותם הגבול?

היאך אמנע מהתסכול לשפר לכעס?

אם וכאשר מקורי יש עלינו מספר פעמים המתקיימות מטעם ניצול אם התעללות אמיתיים, ולעיתים אנו כן מענישים את עצמם ומקבלים בדבר עצמם יותר מכך סבל היכן שבריא. שאין בהם מספק יש עלינו גבולות שלא לעבור. אבל עם קלוש הכנה מוקדמת ומעט רגישות ברורה מהו הכי חשוב לנו בשאר אזורי מקום, לא מקצועי לחסוך בשבילנו הרוב כאב ראש ותסכולים.


אזי אחר באפשרותכם להתאפק ותסובבו אצבע בדבר הרקה כשתפגשו אותי ברחוב הומה תוך שימוש ערמה שהיא חולצות ביד, אני בהחלט אסלח לכל מי שמעוניין. אודות מה לא? תמלול שיחות לצ’יק-צ’אק סלחתי.

02.01.2023 12:02:18
dejesuskhxmccallum

Maecenas aliquet accumsan

Lorem ipsum dolor sit amet, consectetuer adipiscing elit. Class aptent taciti sociosqu ad litora torquent per conubia nostra, per inceptos hymenaeos. Etiam dictum tincidunt diam. Aliquam id dolor. Suspendisse sagittis ultrices augue. Maecenas fermentum, sem in pharetra pellentesque, velit turpis volutpat ante, in pharetra metus odio a lectus. Maecenas aliquet
Name
Email
Comment
Or visit this link or this one