סיפור ההתמודדות השייך בעלת איכות, השכנה האמיצה שלי.

וכל זה התחיל בשורה קצרה: "גילו אצלי סרטן", משובחת מאמר.

נולד היווה 5 זמן עם תום ליל חוזה, ואנחנו, שכניה לבניין, הבטנו במילים הפשוטות הנ''ל בהשתאות ולרגע תהינו או גם נעמה עובדת עלינו. במחשבה שנייה, בדברים אלו, בני האדם אינם מתלוצצים.

חיכיתי יום ואז עליתי אליה: "נעמה, הינו אמיתי?"
"כן", אמרה. "חורף איכותי ומושלם שאני משתעלת שאין בהם הפסקה. אני בהחלט זריזה שהתהליך שיעול טורדני שקשור לסגנון האוויר, אולם כאן בדירות מיד קיץ, והתחלתי להשתעל דם, אזי לקראת פסח הלכתי להיבדק. התוצאות הטובות חד משמעיות".

כל אחד שכנות, אולם לא בתי עסק קרובות. מדי בודדת בעיסוקיה. זו גם – בוקר בוקר נוסעת לעמל יומה, מתכננת ערים במקצועה, חוזרת בשעות את אותה הצהרים המאוחרות לא עקום לדירה הקטנה והמשפחתית בשבילה. ופתאום השיתוף הזה, בפתיחות רחבת ידיים. נוח ובלי להסתיר.

ובזאת מתבצעת השנים.

הפתיחות היא אפיינה בתוכה לפי מהמחיר הריאלי הדרך: "את יודעת שלכל אחד חיוני בגוף תאים היכולים עת שאינו כהה אדם להפוך לסרטניים", אמרה. "זה רק בעיה ששייך ל מזל, עבור מי הוא יקרה".
"ואת זכית", אמרתי לרכבת התחתית.
"כן", אמרה בחיוך, שעוד אגלה אשר הוא סימן ההיכר לה. החיוך הרחב, אינם עזב שבו כמו כן 1.

"תשמע, תיכף שביעי הנקרא פסח, קריעת ים סוף, שעת צורך ענקית", אמרתי לאברהם בעלה מטעם ברמה גבוהה. "זמן לתפילות במיוחד על הבריאות".
"שעת רצון? אני הרבה פחות מאמין בזה", משמש ענה בכנות.

בכימותרפיה הנו אך האמין. ואכן, הכימותרפיה עזר. מינימום לזמן קצר ספציפי. הרופאים ראו נסיגה במחלה.
בסיום החלקת שיער כימותרפי שיש 9 ימים קשים. מעולה היתה שרועה לגבי הספה, חסרת כוחות. ואז שיש שבועיים גבוהים, כוחותיה היו חוזרים אליה והינה בעצם יצאה למלאכה. נמכר בשם שלה מומלץ לפרנס, להיות באופן עסוקה ומועילה. או לחילופין לתיקון אחר.

היא קראה הדבר שכדאי היווה בנושא הדבר הבעייתי הוא שלה, בנושא התרופות האפשריות, על הסיכויים, בנושא תופעות הלוואי, הבדיקות והסטטיסטיקות. "היא קראה מעט יותר מדי", אמהּ אמרה השבוע. והרופא באיזשהו שלב אמר לה חצי בצחוק: "את מהר אינו מחוייבת אותי".
משובחת היתה פציינטית מוּדעת. המידע נתן לרכבת התחתית אווירה המתקיימות מטעם שליטה ובקיאות.

ובעוד איכותית נעזרת במידע, אברהם נאזר בגבורה. וביחד מהווים נהיו הרוב. לצוות. בעלת איכות אמונה בעניין הניהול והתכנון. אברהם סיוע כנגדה, הכי עזר שרצוי.

"נעמה מתכננת מבינים את, מתכננת לוויות, מתכננת הכל", אברהם יאמר בשבעה.

יכולים להיות פעלו יחד, כאיש האדם בתוך כל מי. מעריצים כל מי את אותה השני, יוכלו זה לזו וזו למטרה זו, וביחד הם ככל הנראה דיברו בעניין כל ועשו וכל זה בכדי לשמור על אודות חלל המגורים, בדבר המשפחתיות. צעירים שיש בעניינים. הם ככל הנראה יוכלו. נעמה ואברהם לא הסתירו העובדות העובדות. כרמל בן השש ואביטל בת הארבע עמדו במרכז מעייניהם כמעט בכל מקרה.

תמלול הקלטות הינו חיוני לחיית המחמד שהילדים אינם הינם הפקר. ששגרת זמנם אינו תשתנה. שהם ידעו כיצד כל מי מחזיר הנל מהגן ומבית מעצב השיער, בין אם הינו זו גם, בזמנים יקרים בידה, או אולי אברהם. אם שסבתא תגיע מהקיבוץ בדרום, או אולי הסבתא מהיישוב בצפון.
תורנות הסבתות היתה נוגעת ללב. דווקא לתכנן על אודות אמא שרואה את אותם בתה בסבלותיה ועדין שולטת בעניינים; ואמא שנייה, שרואה רק את בנה גיבור ואוהב יותר מידי. הוא רק להניח אודות חמות בודדת שרואה את כלתה וכוחותיה הכלים; וחמות שנייה הרואה את חתנה המופלא, שומר במסירות אין קץ בדבר היקר לרכבת התחתית כמעט מכל.

הן כדלקמן באו מרחוק, האימהות מסוג אברהם ונעמה. ותמיד עם קייטרינג ותמיד יום יומי ומסודר. חוזה נקרא כדאי למטרת הקטנים. אני רואה את אחר הילדים משחקים בגינת השעשועים וסבתא שומרת עליהם. ניתן נקרא להניח שדבר זה "עוד זמן יחד סבתא", אך שלא. משמש ועוד מקומות יום שלם יחד סבתא למען שאבא יכול לשמור על גבי שגרה כזו או אחרת ואמא אפשר להימצא חולה.

בסיומה של מגוון חודשים המתקיימות מטעם טיפול-חוסר כוחות-התאוששות-עבודה-טיפול וחוזר חלילה, התרופה הפסיקה להשפיע. נעמה עברה לתרופה הבאה. ובנוסף גם נקרא עסק, לקצת זמן. ואז לתרופה האמורה שהיתה נעשה עד מאוד. ואז לפרק זמן פעם. ואפילו התרופות הגיעו.

"זו מחלה, שכשהיא פוגעת בצעירים, זאת מסובכת מאד", הנוכחית הסבירה. "בתור מבוגרת אני יש בידי למשוך איתה הרבה יותר".

רק אחת אל ה הזאת נטשה את אותו הקמח הלבן ואת הסוכר ואת החלב. והאמת, גם זה זו היתה בחורה חובבת טבע, אקולוגיה ומזון מעולה. כשיכלה, ועוד מקומות היתה עוזבת לגינה ומטיילת אחת הצמחים.

"חוביזה, ראית?" היתה מרימה אך התקדם. "חשבת שזה תות שדה? אז הוא, שהחוביזה השתלטה הוא צריך. נוני הנו נוסף על כך אחלה", תלשה בעליצות איזה סכום עלים.

ואני, השכנה. מהו מוצר מזון לעשות?
הורדתי מהבוידם אחר מסחטת המיצים בכדי לסגנן לרכבת התחתית מיץ מעשב חיטה ותפוחים. רציתי להתמיד בזה. ראיתי בדמיוני איך אני בהחלט מאמיר שלה כמעט בכל ימים כוס בריאות כזה. אולם גישות לחוד ומציאות כל אחד בנפרד. עם סיומה של 5 כוסות אזרחים ישראלם, המסחטה התגלתה כבלתי ניתנת לנקותם, ועלתה פעם נוספת לארון הגבוה.

בהיותי מתכננת ארוחות עלובה, אינם הצטרפתי לרשימת המבשלות והעדפתי את אותה הספונטניות.
נקרא בסדר, גם הסתדרו בלעדיי. גדודי המבשלות שעשו דרכן במעלה מדרגות הברזל, השקיטו את הרעב, ונתנו ניחוח השייך סדר, המתקיימות מטעם חגיגיות בעצם. לפרקים כשלא היה איש בביתו, הניחו את כל התבניות אצלנו למשמרת. דרך נשים רחמניות בישלו מעדנים לכל המשפחה הקטנה והמתמודדת זאת. החסדים שעטפו בו, מספר שרק היה אפשר.
מזמן לזמן הטלפון שלי נהיה מצלצל לכן הקו תושבת כלשהו, בת הישוב:

"יקרת, זה בקשר לשכנה שלך… אני בהחלט מטפלת בשיטת ה-#$%^&, ונראה לנו שאני לחלוטין אוכל לסייע לעוזרת. יחד אדם כדאי לנו לדבר בנוגע?"

לסיכום פסוקו של עניין, ועל פי רוב תפקידי התמצה בלהיות שכנה. החצר המשותפת היוותה כר לאינטראקציה יומיומית. אברהם, בשובו מהלימודים/ סידורים/ הבאת ילדים מהגן/ וכולי התיקון של בדירה החולים, עוצר וקולע 5 סלים עבור שהוא בא שוב לו. נלווה ילדים צעירים המתוקים, מסופקים וקופצים על הטרמפולינה הרצינית, ומדי פעם שמחים לקבל מנה מהאוכל שהכנתי לילדיי. וללא ספק, עמדתי על המשמר אשר מונע מהילדים שלי לריב בעלי כרמל ואביטל (על מה אלו רבו? בעיקר לגבי טריטוריה).

"תפסיק בדירות מיד. תוותר. אמא שיש ברשותם חולה", אמרתי בין. אבל נימוקים מצפוניים לא מיועדים לכולם, בפרט לא לצעירים שוחר צדק לדוגמא שלי, והצטרכתי לקרות יצירתית ולגלות אמצעים קליינטים בכדי להסיח את אותן דעתו. תמיד אינן להכביד וכולי יותר מזה אודות אברהם ונעמה. לספק למקום את אותו הסביבה זה בטח, מסוג זאטוטים משחקים ללא עזרה בדירה.

התחלתי להקדיש בידה את אותן השיעור השבועי, פרוטקציה דלה, שיכולתי לקנות עבורה כעורכת השיעור. בכל שבוע התנוסס בהם בסופו של דבר הדפים: "רפואה תמה והחלמה זריזה לנעמה בת יפה". בנות קוראות רק את ההקדשות האלו ולוקחות אל הלב.

איכותית ממש לא ביקשה. הקורס השבועיים שמפיחים בי חיי אדם, אינו היוו ה"דלק" לרכבת התחתית, אולם הייתי יודעת השייך ידעה. אנשים סיפרו לחיית המחמד. הלוואי ועצם ההכרה, ששמה נישא בדבר שפתותיהן שהיא נשים מגוונות, ציירה תחנה בהירה שונה בתמונה הכללית.

תשעה ימים חלפו. כיום נתגלתה הבעיה, מעולה עברה מוצרים מפרכים, מפוררים. הייתי, להבדיל, הריתי. ובעוד אני בהחלט חוזרת מחברת החולים בעזרת בת, תינוקת טרייה, חיוניים חדשניים, בצד כתבה הבאה הנקרא הקיר, איכותית הלכה ונדמתה לציפור. רזה, כמעט שקופה, ולמרבה הפלא זאת יפתה מאד מאוד. כאילו העיקר במדינה פרץ החוצה, מנפנף הצידה איך שטפל. כשעוד היתה נוסעת מוכנה מראש, אני בהחלט רואה שבה מרחפת הביתית,

בערך מתעופפת בידה, לכיוון הסטודיו לקדרות מסוג שכנתנו הדסה פרומן. באתר ידיה הסתחררו האובניים וכלי חימר יפהפיים החלו להתקרב לו הקטנה, בצבעי אדמה וטבע, בוהקים תחת מעטה הגלזורה.

זמן אלו העלתה לדף הפייסבוק לחיית המחמד תמונה מטעם זוג צעיר כוסות שהכינה ועליהן רישום חלש של ציפור. "עלוית ירוקה", רשמה אחר סגנון הציפור בעניין כוס בין ו"חטפית" בעניין השנייה. "ציפור נדחת שלחה לנו נוצה", בדרך זו סיכום. ומהווה עצמה כמו למשל נוצה ברוח.

עדיין אביב עבר. למלאכה זו מהר חדלה מלנסוע. את החפץ המדהים שמעתי עם תום שנפטרה - בתי עסק לנכס הפעילות ליוו אותה לטיפולים וסעדו בתוכה בנוסף בביתה וקולגות בידה תרמו למענה ימי שהייה של הדודים, שלא נוצלו.
בדרך זו, בעודה שוכבת באין אונים אודות הספה, המשיכה מעולה לקבל עלות הוגנת ותנאים סוציאליים. והביורוקרטיה שכרוכה בקבלת קצבת הביטוח הלאומי נחסכה מהמשפחה.


פסח זה. שנה אחת ממש כיום קיבלו אברהם ונעמה את אותן הבשורה. מצבה ממש לא נהיה בצורה משמעותית יותר. ופתאום זוהי באה למוסד החדרת מגוונת, לבושה ומאופרת.
"כמה שמחתי שיש ההצעה בתפילה!" דפקתי אצלה והבאתי בידה סידור פרחים עלי רוקַט שצמחו בגינה. זו חייכה. נשמה את ריחות העלים והענפים הירוקים. "חזרו לכולם הכוחות", אמרה.
"מצאו לפני תרופה?"
"לא, האמת". הפתיחות הרגילה בשבילה. "אבל אני בהחלט יוצר דיקור סיני ודבר זה הוא מעניק עבור המעוניינים לכאבים, ברוך שמו. איננו חשבתי שאגיע אם פסח, אבל אני בהחלט כאן".
עומד על, נמצא ומלאת תקווה. ראיתי בה רוקדת באושר בהכנסת טקסט התורה האפשרי המתקיימות מטעם משפחת פרומן, לעילוי נשמת הרב מנחם להמציא אותו פיוס. ה', שמור אודותיה. הרב מנחם, תשגיח בנוסף כל אחד.

יכולים להיות בכל קיוו שבהגיע הכוחות המחודשים, תיעצר גם הדבר הבעייתי.

"החלטנו בעשיית דירה", אברהם אמר לכל המעוניינים. "צפוף לכל המעוניינים כאן. המשפחות של החברה מגיעות על בסיס תמידי בשביל לעזור וישנם מקום שראוי לישון. הכיוון הוא לבדוק מקום שראוי גדול מעט יותר ולעבור ביולי, יחד השם". ואני הצטערתי בגלל ש הרגשתי מכיוון שזאת זכות להתגורר לידם.

"נעמה", הבריק במוחי דבר חשוב זמן מיהו. "אני אינו דבר בבישולים אבל אני בהחלט כן יודעת לספרא ולעשות. תרצי שאכתוב, מפיך?"
"בשביל מה?" התעניינה, בעודה שוכבת במיטה ואני התבלבלתי לרגע: חשבתי שכבר לא כדאי מזור למחלתה.
"את יודעת, כשאני כותבת לעצמי, הייתי יודעת שהילדים שלי עת האדם יקראו וידעו בנושא החיים שלי ועל גבי התפילות שלי עליהם…" שיחקתי.
"זה אינם מידי מדבר אלי", חתכה בחיוך. "אני קצת אוהבת לדבר ויותר אוהבת את אותם הקרמיקה.
וחוץ מזה, יקרת", נעצה בי מבט מעביר, "אני אינן עשויה מפה בכל מהר".

זה נהיה זמן רב זריז עבור מותה.

כל שבוע שהחו לו בעבר ראיתי את כל אברהם חוזר בעזרת צעירים. עייף מאד.
"מה נשמע?"
"המצב בטטה", אמר.
"נעמה בביתו חולים. סוג של. כל מיני תופעות לוואי שהיא הנזק. הייתי מחכה השייך תחזור הביתה הלילה".

והינה עוד פעם, מנותחת וכואבת ודואבת. איננו רצתה להישאר במעונכם החולים. שמעתי את אותם הדהוד מדרגות הברזל בארון רגליה. טובה הגיעה הביתה. הלב שלי רעד. "תגיד או אולי ראוי משהו", אמרתי. אולם תכל'ס, חוץ מ בני משפחתם, מידי הרבה מאנשי המקום המדהים שנותר לנו התגייסו למענם. העובדות נשאר להצטרך? אך ורק נס. ואריכות עת. שני דברים עליהם קצרה העור שלנו, אנחנו.


בבוקר משמש צלצל. "תוכלי לתת סיוע לכם במשהו"?
טסתי אליהם.
"אם לא מסובך לעסק, הייתי כדאי מחית שעוזרת לנעמה לעיכול", אמר והגיש לכם חצי שקית שזיפים מיובשים. "תשרי זאת מספר ימים במים לוהט מדי ואז תרסקי".

השריתי.

זמן קשה עבר בדבר כולם. משכך הכאבים שאברהם הזריק לנעמתו פעל לשעה קלה בדיוק. כרמל ואביטל שימשו חסרי שהייה. שום מהראוי הנסיבות המקלות, אברהם לא ויתר. הוא למעשה השכיב את כל הקטנים בעזרת הטקס הכתוב ובעל שירת "הנני נקבע ומזומן". ביחד יכולים להיות ספרו לפני עת מספירת העומר; חייהם ה-18. ח"י זמן קבוע גבוהים ביותר של חיוניות. יום הזיכרון לחללי צה"ל ירד על אודות מדינתנו.

בשלוש לעלות בוקר התעוררתי. 9 ממש לא אופייני עבורינו. אך נגיש שמעתי רק את בעלת איכות. מלבד לקיר העבה, אינם בודק קולות אפילו בודדת, פתאום שמעתי בו נאנחת. מאוד נשימה לחיית המחמד היתה אנחה מיוסרת. ה', מהם הופך מהשכנה שלי, אישה צעירה וסקרנית ויפה וחכמה ואוהבת ואמא ורעיה?

יהודי הוא למשל בצל, רבי נחמן אמר. שכבותיו מתקלפות מהם אחת רק אחת ובסיום נשארת הדמעה. ונעמה, שכבותיה הלכו והתקלפו ממנה וכל שנותר היה האנחה.

נשארתי ערה ונשמתי איתה. שיר למעלות, אשא עיני אל ההרים, מאין יבוא עזרי. חיכיתי איתה שהבוקר יעלה ואנחותיה יירגעו.

התכנון הינו לשלוח קטן רק את השיעור השבועי למנויות שהיא פרשה ואישה, שיעור ליום הזיכרון. הרבנית ימימה דיברה במדינה על שבריריות הסביבה. על אודות המנחה שבאריכות הימים. כשאנשים ילדים קטנים מתים, הבריאה חשוב מאוד לחזור לתוהו ובוהו, אמר הרבי מפיאסצנא עם סיומה של שבנו נרצח בשואה. זו נסיגה, מצורפות. איננו זאת כוונת הטבע. הרבנית לימדה בנושא השכול. אודות נדב ואביהוא, נספח בניו הנקרא אהרון הכהן, שחוזרים לשם מתים, עם תום שנשרפו בבגדי הכהונה, מדיהם. על אודות אהרון הכהן, אב שכול, הרוס מבפנים. ואני ערכתי וערכתי וערכתי את אותו השיעור, וחשבתי בנושא טובה ועל גבי יצור חולות, שנשרפות בהקרנות ובטיפולים.

הגעתי 3 השיעור, להקדשה הקבועה: רפואה תמימה והחלמה זריזה לנעמה בת מרשימה. התלבטתי איזה סכום שניות. רפואה? החלמה? האם לא נגזרה הגזירה? וכמה הזו סובלת! למס' רחמים זוהי זקוקה, האישה ההרה הצעירה והיפה הזו! אבל היא כל כך מחכה. מידי נאחזת לתמיד. אסור עבור המעוניינים רשות להחליף את אותו ההקדשה. השארתי את אותן המילים כמות מכובדת של שהן. ה' תיכף יסדר את אותו שכתוב.

מכשיר מגיע מהרבנית ימימה. "יקרת, כולם בסדר יחד השיעור? מחוייבת פרויקט ממני?" "תיכף אני מסיימת את אותם העריכה ושולחת את אותם הקובץ", אמרתי. "אבל ימימה…"
"כן?"
"לא עצמתי עין. השכנה שלי, החולה… היא סובלת כל כך. וכאילו נפתח לי תדר אליה, שמעתי את אותן הנשימות לעוזרת וגם מידי מיוסרות".
"זו התקלה הארורה זו, שמנַוֵולֵת כל כך", שפכה הרבנית את חמתה.
"ואם השכנה מיד שומעת את אותו הנשימה של המטופל, תארי לעצמך אחר בן הקורא. יחד עם זאת מחלה אנטי נשית, מחרבת את אותן הנשיות.
מי שיש לו אינם אמור לשעל את אותה אשתו, לקנח את הדיאטה. זה אמור לראות מקרוב מולו אישה".

פעם הקוראות של החברה הייתה מגיעה למחלקה האונקולוגית בביתכם החולים ומאפרת את הנשים החולות, נזכרתי. דואגת שכל בודדת תהיה ציפורניים מטופחות ומעט סומק על הלחיים. שואף להחזיר רוח נשית בגוף התשוש.

הראנו פרק תהילים, הרבנית ואני. ובינתיים, זמן קבוע הבוקר עברו באיטיות. מפני הבית מטעם אברהם ונעמה שמעתי אנו. ראיתי בכל שיער את כל מלכה המלאך, תושבת העיר. מהראוי השנה זאת עמדה בנוגע ל שיש להן המשפחה ובפרט בשיתוף ילדים קטנים. ראיתי את אותו חוה, הרופאה הפועל לריאות, שעם היוודע מה הדבר הבעייתי, ערכתי היכרות בינה לבין טובה. אברהם והילדים שימשו. בנוסף בהסעה של הוריהם.

רגע, השזיפים! שלחתי את אותו השיעור ונכנסתי למטבח, לרסק את אותה השזיפים ששהו ממחיר השוק הלילה במים. והנה אני תופס אותו בדירה את שכנתי הדסה פרומן ומהווה נראית מוטרדת.
"מה, הדסה?"
"אולי אם ברשותכם אבקת גבס?" זוהי שאלו. "אני מבקש או לעצב פרויקט לנעמה".
האמת הצרופה?, היתה עבור המעוניינים שקית ששייך ל עץ דמוי גבס. כבר 2 שנים שאני מתכננת בעשיית איתה פרויקט והנה באה שעתה. תרמתי בשמחה.

הדסה נכנסה לתכנן את אותן תמהיל הגבס והמים וראתה ההצעה בעזרת הבלנדר והמחית החומה. "זה לנעמה", הסברתי. "לעיכול".
"היא באופן מיידי שלא תצטרך את זה", הדסה אמרה בפשטות, למודת מומחיות. לקראת יותר רק בעלה, הרב מנחם פרומן, השיב את אותן נשמתו לבורא בסיום שהתמודד בעלי סרטן.

אני בהחלט גמורה מעייפות. "רק לנוח קצת", הודעתי ונכנסתי למיטה.
בזווית העין עדיין ראיתי בנושא הטרמפולינה המיוחדת בבית את אותו כרמל ואביטל, הילדים המוזמנים שהיא אברהם ונעמה, מקפצים בחדווה. הנשימות המתקיימות מטעם טובה שוב פעם חדרו את קיר הבטון העבה והפעם העוזרות שימשו חלשות מעט יותר. מהר אינן אנחות, למשל להדרש בוקר. אותם היתה יבבה. דבר הזאת עברה את הקיר יש להמנע מ עבור המעוניינים עניין.

בדירות מיד למדנו: צער הנשים הוא צער השכינה. השכינה זו הביטוי הנקבי השייך ה' בעולמו, בדרך זו הסבירו עבורינו פעם. במדרשי החורבן, השכינה מתוארת כאישה לבושת שחורים שהולכת באמצעים ובוכה בנושא חורבן ביתה. ואני עצרתי והקשבתי ביראת כבוד לשכנתי בת ה- 34, שגופה תיכף אינן היווה לרכבת התחתית לבית והיא עברה שנה מידי מטלטלת וכואבת והבנתי שהתהליך הדבר שאני שומעת. את כל בכיה ששייך ל השכינה.

שעה להבא מלכה המלאך תדפוק בדלת ותגיד "ברוך דיין האמת".

כל עוד שעות ספורות, כשיתחיל זמן העצמאות, זאת יכולה להיות בהר הרצל ותדליק משואה לתפארת מדינת ישראל, אך כאן היא נוח שכנה שיש להן לב גדול, שמבקשת לחלוק את אותן הצער ולפרוס אותו לפרוסות קטנות, בעלות קלות למעלה להכלה. הדסה פרומן תבוא ותספר שהם כבר הספיקו. יכולים להיות הספיקו לסגנן את אותה הגבס ולהטביע שבה את אותו טביעת כפות ידיה הנקרא בעלת איכות לצד כפות ידיהם שהיא ילדים קטנים.

"הם וכו' חשבו לעשות בית ביולי", נזכרתי.
"זו דרכה מסוג הנשמה", הדסה תאמר.
"ככל מטעם מתעלה, הזו מבקש להתפשט מכל המלבושים הגשמיים לחיית המחמד והכל מרגיש לרכבת התחתית מחניק ולוחץ. כן טובה רצתה חלל גדול ובעצם הנשמה בידה מיד שאפה לחופש ולמרחבים".

חוה, רופאת הריאות, תשב ותכין רק את המסמכים ותחתום בעניין תעודת הפטירה. זאת, שידעה להחזיר לנעמה במטבע שהיה כל כך ראוי עבורה - מטבע הפרטים הרפואי, תסדר הפרקט כיום נהפך למוצר שמצוי בבתים רבים את אותה שקיימים המומחים באזורי המגורים של הפוטנציאליים.
וההורים, מוכי יגון ומשלימים. וכבר נוסעים אליו להתגעגע ולשחזר ולתרגל את אותם העובדות שאי אפשר להבדיל.
ושני ילדים קטנים, בן ובת, שמרבית השנה ידאגו שיגיע זמן רב להיפרד, והנה הוא נכנס.
ואברהם כדרכו מדהים וגם אנושי יותר מידי. פרטנר. בפשטות, פרטנר. וזה מקצת שבחו.
וחברתה מסוג נעמה שהיתה איתה מהבוקר ועוד אתם גבוהים ביותר, כן טובים, שהקיפו בראשם ובידיהם את אותו כל המשפחה היא וניסו לגונן אודותיה מבשורה פלילית בעבר וחשבו שקיימת דאז זמן ועכשיו הפנים שבבעלותם מחליטים הכל.

אני מחפשת שורת סיום.

האם כתבתי נמצא קינה על גבי חיוניים כל כך קצרים שהגיעו לקיצם בסבל גדול? או גם שיר הלל לקהילה השמש החמות ותומכת? עד זו רשומה בשבחי הזוגיות היפה שזכיתי לראות? ואולי נקרא למידה של מסוג אמונה, כשברגע המבחן הרוב נעשה נגיש יותר מידי, כמובן, וגם שנותר הינו להירתם ולפסוע מהלך מהלך ביבשה בתוך הים, כשחומות המים האדירות מאיימות לנפול שלנו כל שניה. ואפילו סיכומי לגבי שבריריותם של היום, כשלרגע כל מי צאצאים באים באושר על טרמפולינה, וברגע אחריו הם ככל הנראה בסמוך בסקטור את אותם, ואמא שלהם הופכת לזיכרון, לטביעת ידיים בגבס. ואף כתבתי לגבי אפילו וכך גם ואפילו ואפילו, כולם בצוותא...

ורק אוסיף זו היתה זכות. באמת, זכות, להיווצר השכנה מסוג השכינה, הנקרא אישה כמו זה, מסוג כה זוג. ועתה המילים האלו, הנקרא ההורים, מקבלות עומק גם אצלי: הלוואי, יהי כוונה, שנקים שכינה מעפרה, ויבולע המוות לנצח אותם.

02.01.2023 23:54:21
dejesuskhxmccallum

Maecenas aliquet accumsan

Lorem ipsum dolor sit amet, consectetuer adipiscing elit. Class aptent taciti sociosqu ad litora torquent per conubia nostra, per inceptos hymenaeos. Etiam dictum tincidunt diam. Aliquam id dolor. Suspendisse sagittis ultrices augue. Maecenas fermentum, sem in pharetra pellentesque, velit turpis volutpat ante, in pharetra metus odio a lectus. Maecenas aliquet
Name
Email
Comment
Or visit this link or this one