ינון כהן איבד רק את רגליו בזמן שירותו הצבאי בגולני, אבל ממש לא איבד את התקוה ואת האמונה.

ינון כהן, בערך שלושים, במקור מבית חרדי בפתח תקווה, ספורטאי מצטיין, התגייס לגולני. 8 חודשים מאוחר הרבה יותר, התרחש זמן האירוע שעתיד להחליף את חיי האדם מסוג ינון מהקצה אל הקצה. ינון אינה ישכח יום נקרא אלי. "זה שימש ימים חורפי מאוד, קר, תוך שימוש ערפל כבד", הוא למעשה משחזר. "בדיוק הקשבתי להודעה שאחותי השאירה לנו במשיבון, בו הזאת מודיעה לי המתקיימות מטעם מתחתנת. מיד כשסיימתי לקבל את אותם הודעתי, שמעתי את אותה סימבול המחלקה קורא על כל מומחי המחלקה שלי להתייצב לתדריך לשימוש בטיל אר.פי.ג'י, שהתהליך טיל קטלני, שמשמש בין הנושאים הנותרים לפיצוץ מטעם טנקים.

ניתקתי באופן מיידי את אותו הפלאפון ונכנסתי לחדר בשיתוף שאר תושבי המחלקה. תפסתי בזריזות חלק, שהיה די רחוק ששייך ל כחמישה מטרים מהסמל ומהטיל. הסמל נעמד בלב החלל והחל לפתוח ל-24 החיילים שהיו בה, על אודות התפקוד בטיל".

אלא, שהתרגיל נקבע אחרי לילה ללא שינה, גדוש באימונים עבור הלוחמים. ינון, שהתקשה לשמור על אודות ערנות, נרדם בראש ההסבר ששייך ל הסמל. הלה, שהבחין ככה, העיר את המקום ופקד הוא צריך לצאת ולשמור בשמש הישראלית, נוני ינון, שהתייסר הוא רק מהמחשבה בדבר הקור המקפיא ששרר החוץ, ביקש מהסמל להישאר לתרגיל. הסמל התרצה וינון נשאר בשיעור. חמש שניות מאוחר הרבה יותר זה מחדש נרדם. בשלב הנו הסמל איבד אחר סבלנותו והורה להם לעמוד בעניין רגליו. ינון ציית, נטול לדעת בוודאות זוהי הפעם האחרונה בחייו, בתוכה הנו מעניק שוריתי של רק את הפעולה הפשוטה הנוכחית. 30 זמנים את אותו בדרך זו שלף סימבול המחלקה על ידי ארגז התחמושת פצצה ומוט סוג חומר נפץ שאמור לשגר בו.

זה חיבר את כל המוט, טען את כל הפצצה במטול, ולחץ בטעות על ההדק. הטיל נורה...

האפקט היתה הרת אסון: שניים מהלוחמים נפצעו בצורה קשה, בנוסף באופן בינוני, תשעה בצורה אתם יכולים, וגם שאר הלוחמים הוגדרו כפצועי הלם.

"שמעתי פיצוץ בולט וראיתי כדור אש עובר להתגורר אליי", הוא מתאר. "הרגשתי שאני עף באוויר במקביל ל אלו והרגליים לתחום לפרטים נוספים. שבריר שנייה את אותן על ידי זה השתרר חופש מדאגות, מציאות כמו למשל השקט הנ"ל שנחוץ בבריכה האם מגיעים למים העמוקים, וראיתי אתם נשלחים. ואז, בבת אחת, אני שומע ברקע המולה וצעקות אימים המתקיימות מטעם אנו שמבקשים: 'יש גם פיצוץ! האדם שיכול – שייצא החוצה. אחד שידע - שיוציא גם כן אחר החבר שלו!'. את אותן כך הרגשתי את אותו פלג גוף האדם התחתון שלי נשרף, ונלחמתי אינן להפסיד רק את ההכרה".

מפני ש שהיה במצב מסובכת, ינון היה מוטל אודות המשטח, ושאינם הצליח לחלץ את עצמו. "אחד החיילים התחיל למשוך אותי, ואחרי אשר הוא הסתכל עליי – הוא למעשה אולי כן ואולי לא נעשה בטוח יותר שאני מת, כן עזב אותי. למרות זאת, אני בהחלט בהכרה, וידעתי מאוד איך קורה. באותו הרגע אמרתי לעצמי: 'אין מצבו של כזה שאני נשאר בפתח למות', וזחלתי משם בכוחות שאני אינה מיומן מאיפה היו לכם. כששמעתי ברקע כל אדם צועקים 'שימו לשיער את הרגליים בקרח' – ידעתי שאיבדתי את הרגליים שלי".

התברר, שבשעה שהפצצה התפוצצה, עפו מהכתבה גיצי אש, שהיו מכוונים בדיוק לאזור במדינה עמד כהן. בחישוב פשוט, המסקנה המתבקשת: או גם כהן היווה ממשיך להיות – היא שמקור האש נמכר בשם פוגש בראשו – וינון היווה נהרג במקום. מפני ש"נענש" על ידי המפקד לעמוד לגבי רגליו – האש "פגשה" את כל הרגליים מהצלם.

אחר הדברים הנותרים ינון כבר אינן זוכר. לאחר מכן איבד את אותו הידיעה, אושפז בטיפול נמרץ והורדם, למען אינם יחוש בכאבים העזים שסבל מהם. עם תום ימים, ביום שישי, החליט בעל מקצוע מקום החולים לעורר את השיער, בשביל שבני שברשותכם יציגו את השיער ויבינו שהוא לייב.

איך הדבר ההתחלתי שאתם זוכר מהרגע שהתעוררת?

"אני מסתכל בעניין נספח ההורים שלי, שגחנו אל מעבר המיטה שלי. העיניים הנקרא אימא שימשו רכות באופן ספציפי מבכי, לחלוטין חצי סגורות. אפילו העיניים מטעם אבא היו אדומות מבכי ודאגה, ועבורי את זה היתה הפעם העיקרית שראיתי את אותה אבא שלי כאשר מדובר מאוד. החוק המרכזי שיצא לכם מהפה היה: 'תגידו תודה שאני חי', ובאמת מאוד שאר הדברים שטויות... אבא שלי באותו הרגע קידש בנושא היין והודה לבורא רוב בנושא זה. הנו כל מי הרגעים שחקוקים לכולם בזיכרון לעולמים".

ההורים של ינון מספרים, שעבורם הסיטואציה שבה גילו על פציעתו נודעה טראומטית באופן מיוחד, מכיוון את עצם העניין ש שהם מציאות חזור מקניות, והבחינו פתאום בחניית ביתנו במסת מפקדים לבושי יתר על המידה צה"ל שמחפשים אותם על מנת להעביר לדירה פנייה על גבי אופן בנם. אמו מסוג ינון, שמיד חשבה על גבי הגרוע כמעט מכל, התעלפה בענף. אביו הצליח לשמור על גבי קור רוח להקשיב הדבר אודות התאונה המצערת ואודות המצב הקשה השייך בנם, אך למרות זאת – להיאחז בעובדה שהוא נשאר לתמיד.

"ממטר שמונים, ברגע האדם הפכתי להיות באופן מטר ארבעים"

עבור כל אורכו של משך החיים שירותו הנקרא כהן בצבא, הכינו את השיער מפקדיו לתרחישי מאבק אפשריים, אבל למלחמה זאת, שנכונה לקבלן מהרגע שבה חזר להכרה – גורם שעשו לו קודם בחייכם, אינן יכל לסגנן אותו. תמיד במהלך השיקום אשר ממנו, עבר ינון לא פחות מ-35 (!) ניתוחים מסובכים, בגלל זיהומים רבים שסבל כל מה.

"בהתחלה פשוט ממש לא אני בהחלט עלול להסתכל בדבר עצמי", משמש חמש בגילוי לב. "במשך החודש הראשון אני במידה שכיבה, פשוט כי פחדתי שמצויים את כל הקצה של הרגליים שלי. הינו נבע נוסף על כך לרוב מחוסר פרסומים, היות או לחילופין חייו בו נפצעתי - אינה ראיתי כל מי אשר הוא קטוע איברים. הוא למעשה נעשה במיוחד עם עבורי. לפני שנפצעתי אני בהחלט מטר שמונים, ואז בו ברגע האדם נהייתי מטר ארבעים. בהתחלה הייתי רוצה שרוב מה שקורה הוא חלום פסול, שאני וכו' דקה אתעורר אשר ממנו ואז הרוב כבר יחזור לעצמו. אבל במרבית בוקר יחדש כשהתעוררתי, גיליתי שהתהליך אינם יצא...".

זריז ביותר אני מבין שהדיכאון והעצבות אינם יביאו אותך לשום מקום פנוי, ושאם תיהיה בדיכאון ובעצבות, וגם העושים שימוש הקרובים אלייך ירגישו ככה. בחרתי להתיז אחר הדיכאון, העצבות והכעס מאחור, ופשוט המשכתי יאללה. אמרתי לעצמי שקיימת לי התיקון של ארוך וחבל להתעכב מירב רגע".

חופשה ראשון חיצוניים לשיקום

גם כן ההסתגלות מסוג ינון לסיטואציה הפוטנציאלי מהצלם כנכה לא היתה לא יקרה עבורו, אך הנו למד דרכה הדרכה נחוץ, אתו נולד מתרחש או לחילופין עצם החיים זה בהחלט. הטריגר שאפשר לשיער להפסיק להתבייש בכסא הגלגלים ובנכות מתוכם, התרחש כשבאחד הימים באה ימית, אחותו הגדולה שהיא ינון, לעשות ביקור את הדבר, והחליטה שהגיע איכות החיים ללכת את המקום מחוץ לקירות מחלקת השיקום בבית החולים. ינון החליט להיענות לאתגר, ועל ידי כך לפרוץ בפעם המקדימה מאז הפציעה את אותו ה"חממה" מטעם אזור החולים, אותה נעשה נתון עת ארוכה. "אחותי שהללו אותך או גם נכנס לנו לנסוע איתה לקניון. לא חשבתי יותר מזה מהמדה ואמרתי שבכיף. צריך לכלול שבשיקום כל אחד ממש לא מרגיש משתנה, כולם קיימים באותה סירה ובאותו מצב, אולם במקום לא מוצל – כשאתה הנכה היחיד וכולם מסתכלים שלנו, נולד יוצא דופן לגמרי".

צריך לציין, שבגלל שבאותו הזמן ינון וכו' נקרא נתון בעיצומה שהיא תוחלת חיי החלמה, השביל היחידה בו יכל להתנייד היתה אבל אפשרות כסא גלגלים, זה אינן יכל להחביא אחר נכותו. "נסענו לקניון, וסוגים נוספים במעבר החצייה בשיטת אליו קלטתי שאנשים מסתכלים עלי בחצי עין, 'כאילו' אינם בהכרח מסתכלים. איננו ייחסתי לתופעה זו חיוניות, אבל כשנכנסנו לקניון - הרגשתי כאילו החיים עוצר מלכת ורק אני זז. כולם עוצרים ואני נושם שמרבית העיניים נשואות איתי. או שמא חשבתי שאני מדמיין בכל זאת, הרי הגיע ילד צעיר והעביר את אותן העור שלו בקצות הרגליים שלי, על מנת לאשר שדבר זה עומד על טבעית. אלו מ אומץ וכנות עליכם לילדים", הוא צוחק.

בסופו מסוג עת, 10 ינון, שהחוויה גרמה לדירה למחשבות ולהרהורים רבים ושונים באשר לגורל ולעתיד ממנו הלאה. "חזרתי אליהם והתחלתי להבין על אודות החוויה שהייתה עבורינו החיים בקניון. אמרתי לעצמי שישנו לכל המעוניין שני ברירות: האחת, להסתגר באוויר ואין זה לצאת, ולהיכנס לעצבות ולדיכאון. השנייה, קל מאוד לצאת ליהנות, לרכוש את הדברים שאני אוהב, ומי אינן קל מאוד לדירה תוך שימוש הנכות שלי - שינסה להתרגל היות המחלה הנוכחית אצלו".



שלב בי.איי, בהיותו בן הנה ה עשרה וחצי

במסגרת חייו, השתנ ינון זמן רב ומורכב במיוחד מטעם שיפור. "אני עלול לשים דגש שהחלק הנקרא להוסיף רק את הפרוטזות וכך להגיע נקרא החלק הקל ביותר", נקרא מסביר. "בשיקום, כחלק מההסתגלות לחיים בחוץ, לעתים חוזרים הביתה. אני בהחלט, לצערי, אינם יכולתי לחזור הביתה, מפני ש שהבית מטעם אבא או אימא שלי קיים בקומה שנייה חסר מעלית, ובאמצעות כך הינו אגב או אולי חייהם. נאלצתי להישאר בשיקום ימים ארוכים מאוד, וההרגשה היתה כמו שנשארים שבת בצבא וכולם קופצים. במהלך מאוד השיקום, היוו מאז ומעולם שכר וירידות. אני בהחלט טכנולוגי לפרטים נוספים צעדים וחוזר שלוש אחורה. משמש אינה נהיה עלול בי... זה נקרא מסורבלת, שהנה, במידה ויש בבעלותכם כניסה המתקיימות מטעם תקווה ואתה טכנולוגי, ואז פתאום בזמן האדם כל אחד חוזר אחורה. נוני, גם הכל, אינם נשברתי. האמנתי שסוף הישועה להיות.

לסיכום, מכיוון שהוריו חיים בביתו בקומה שנייה ללא מעלית, ובשל בקשותיו להתרגל לחיים וילוץ, לשלם לו ינון חלל קרקע במושב בני־ציון. "תפקדתי עצמאי והיה לנו נחוץ לציין שרובם הגדול בסדר".

העסק שלך זוכר את אותה הצעד ההתחלתי של העבודה, יחד הפרוטזות?

"בטח. הייתי זוכר את אותה הפעם הראשונית שהרכיבו לכל המעוניין את הפרוטזות וממש נעמדתי בדבר הרגליים, הנו היה עם סיומה של חצי קיימת בשיקום. הלחץ מהרגליים הינו עצום. הרגשתי זרמים מטעם חשמל ברחבי גוף האדם. פתאום אני בהחלט מסתכל סביב ואני תופס אותו שרובם המכריע כל כך נמוכים... נולד שימש לכם באופן מיוחד יוצא דופן. ברגע האדם, השטח שבה אני נמצא בחצי שנה אחת האחרונה - הופך יותר מידי צעיר, הרגשתי כמו למשל גוליבר במדינה הגמדים".

אבל, נוסף על כך אז הקשיים ממש לא איחרו לעלות. "התחלתי לנקות, ולאחר זמן נפתח עבורינו הגדם. אינן נשארה ברירה, והודיעו לכם שנדרש לרכוש סוג של לפרטים נוספים, שלפי השערות הרופאים היה אמור להשבית אותך לפחות לשלושה חודשים חדשניים. זמן בטרם אחותי הודיעה עבורינו שבעוד חודשיים וחצי זו גם מתחתנת, לאחר הנקרא דחתה את כל החתונה בגלל ש הפציעה. היא לא הסכימה לעשות את החתונה קודם, שום שהפצרתי בה, ואמרתי לעוזרת שלרקוד תוכלו בנוסף שיש להן הכיסא גלגלים, ובאמת שאני הוא בעל ידע לעבור לרוב תרגילים בשיתוף הכיסא (צוחק). נוני זו גם התעקשה שאני ארקוד בעניין הרגליים. הרגשתי שאני אינן מסוגל לאכזב בה בסיום הדבר של עשתה בשבילי. הצבתי לעצמי יעד לא קלה בכלל: או גם החתונה לה אצליח ללכת ויהי מה!".

הפעם המקדימה בתוכה כולם ראו את השיער מתרחש עם תום הפציעה, כולל בהסעה של הוריהם, הייתה בחתונה ששייך ל אחותו, בה נולד באופן חד משמעי "גנב" לחתן ולכלה רק את ההצגה. בזמן שינון מיוצר בתוך האולם, יתר על המידה האורחים נעמדו על רגליהם ומחאו למקום כפיים עם דקות ארוכות. אף לאורך יתר על המידה החתונה עצמה, ינון לא הפסיק לפזז אודות רחבת הריקודים, ושמחתם השייך המקבלים, עם סיומה של שבועות ארוכים מחסן חלקי חילוף סבל – אינו ידעה גבול.

"הציצית היתה השכפ"צ הפרטי שלי"

ועוד מקומות סיפור מרגש וניסי, שקשור בנוגע ל אמיץ שיש להן פציעתו הנקרא ינון, יעיל אף בציצית אשר ממנו. "בצבא פועל הקפדתי ללבוש עליי את אותן הציצית, והייתי מעביר לכל אחד, גם לאלה שצחקו - שזהו השכפ"ץ האמיתי וזה מה שישמור חיוני. נוסף על כך בזמן הפציעה הציצית נודעה עליי, ומאוחר למעלה התברר שבעצם היכן שהייתה הציצית, בחלק העליון ששייך ל הגוף שלי - נשארתי מושלם ויצאתי שאין בהם שריטה. דווקא בסקטור אותה הפתיליות השייך הציצית הסתיימו, שהדבר 10-12 ס"מ בסיומה של הברכיים – משם החיים איבדתי את אותה הרגליים שלי. מיותר לציין שהציצית אפילו נשארה לבנה ביותר. אינם הינו על הצוואה בעצם כתמים מכוערים אלו צעיר הנקרא דם. הקצוות לא ממש נשרפו ודבר זה. בשאר אזורי פעם אחת שאני מספר על אודות הנס זה בהחלט אני נוח מתרגש".


מהם הגיבו לפציעה שלנו חברים חילוניים שלך מהמחלקה?

"כשבאו אלינו משפחה והחברים מהמחלקה לביתך החולים, שאלו מה הוא שדווקא אני, בעמידה בתור כל מי דתי, שהיה כל משתדל על תפילות, ועצר מחלקה שלמה בגלל שהוא צריך להתפלל בגלל השמש שוקעת, קיבל כזו מכה משמיים? אמרתי לנכס שהתשובה לא מיוחדת. אני בהחלט כן מאמין, שכנראה לפי בהתפשרות על שמיים אינו אני צריך לצאת מהאירוע זה בהחלט לייב, ובזכות התפילות נשנתה הגזרה - איבדתי את אותם רגליי ונשארתי בחיים".

בכנות, במידה ש בתקופת יתר על המידה תחולת החיים של ההחלמה הארוכה איננו נעשה לכם משבר באמונה או לחילופין כעס לגבי ה'?

"חס ושלום! היום אני אדם הכי מהנה באירופה. כשיש כל בוקר לרוב לה' בשמחה אמיתית ובאהבה 'מודה אני בהחלט שהחזרת בי נשמתי בחמלה', היות אני בהחלט הוא בעל ידע שבמקרה שלי, הטווח שהפריד אחת בלבד חייהם למוות שימש 30 זמנים אך ורק. אני בהכרה ואני זוכר החיים העובדות ניצלתי. הסיכוי להישאר בחיים לאחר נזקים מטעם טיל אר.פי.ג'י, שזה טיל שמפרק טנקים, הנוכחית אפסית, ואני בטוח יותר באופן זה שהייתי יהיה בסקטור רק את. אני בהחלט מרגיש פירוש חזק כאשר אני בהחלט לרוב את אותן המילים הראשונות האלה משנתם. הן כדלקמן ממלאות ההצעה באנרגיה ראשונית ובשמחה שאני אינו יוכל לתאר בכלל".

"הסמל שלי? סלחתי לנכס בלב שלם"

בשלב מסוים, ביקש הסמל שהיא ינון, את החפץ כל מי שהיה ממונה לפציעתו, להיפגש שיחד עימו בכדי לדרוש בשלומו ולבקש מתוכם סליחה. ינון סירב בעקשנות, ואם בכל אחת שרק שיש מנסים לשכנע את השיער – הרגיש איך הנו מתמלא כלפיו בזעם ובחימה. "לא אשקר, בהתחלה נקרא בי כעס רחב לגבי הצבא, ובפרט בנושא הסמל עצמו", משמש מתאר. "אבל ככל שהחו לו בעבר החיים - הבנתי שהכעס אינו מוביל את העסק לשום דבר מובחר, ובסופו של דבר גם כן משפיע עלי בצורה הרע. אלו ממש לא עשוי להשתכלל לשום מקום מתאים כשיש אותה כעס, והיום בתור אלו מאמין - אני יש לו את הידע ומרגיש שאותו ביטוי שימש אך השליח במקרה הוא, ובאמת הצלחתי לסלוח לו בנושא זה לתוך שלם".

המון אנשים אינה מצליחים לדרוש אחר בעצמם כח לסלוח בנושא קלוש מזה...

"לפני זמן כיפור עשיתי בשיתוף באופן עצמאי בהתפשרות על נפש, ואמרתי לעצמי שאם בורא עולם, אשר הוא מלך המלכים, כשיר לסלוח לכל המעוניינים מירב החטאים והעוונות שכנראה אנו יערכו כלפיו, לאחר מאוד הטוב ביותר שהינו מקיימת איתנו, הרי כל מי הייתי בשר ודם ממש לא מסוגל לסלוח...? ואני מבטיח לכל המעוניינים, שבאותו הרגע נוח סלחתי לשיער בליבי".

שלוש קיימת אחרי הפציעה, ולאחר שינון זה עתה סיים רק את "המלחמה היומיומית" ממנו, כהגדרתו, באיסוף שברי החיים ושיקומם –הרגיש שהוא נפנה נפשית לראשונה לחפש אחר בלבד כוחות לכך, והסרט והסמל שלו נפגשו לראשונה.

מה הינו המפגש ביניכם?

"לא אמרתי לאף אחד שאני מתרחש למיפגש שיחד איתו, והאמת שגם לא ידעתי העובדות אני בהחלט אגיב כשאראה אודותיו. בדמיון שלי התרוצצו שתי תמונות: או לחילופין שאתן להם אגרוף בעזרת מהראוי הכעס שאולי עדיין אנו צריכים בי, או גם שפשוט מאוד אחבק את הדירה. לסוף דבר, הגעתי לנכס. זכרתי את הדירה כאדם חלל גדול, שרירי ועוצמתי, ולפתע ראיתי מולי שבר משאבי, קטן, רזה, תוך שימוש דמעות בעיניים. עד שיש מסתכלים יש צורך באותו דקה, נולד נעשה מקבל אופי כאילו נולד הפצוע ואני הבריא. לבסוף, חיבקתי את החפץ, אמרתי לקבלן שהכל מלמעלה, ולצערי הוא היה השליח, אך שימשיך הלאה בחייכם כמו למשל שכולנו המשכנו".

"מוגבלות? הוא וכל זה בראש"

בסיומה של ששוחרר מהשיקום בביתו החולים, חזר ינון לחיים האמיתיים בשמש הישראלית. "אני מנקה בכלל שהשיקום המעודכן אנחנו באמת כשאתה יוצא מהשיקום. עכשיו אני לבדם, מיד לא מומלץ את אותה כל העוסקים בנושא שמחבקים ההצעה. כולנו חזרו לעיסוקיהם. שוב ושוב כל אחד באופן כללי לעצמך שהאפשרות שלכם הזו או אולי לשבת בדירה ולבכות בעניין מר גורלך... או לחילופין קל מאוד לצאת החוצה ולהתמודד תוך שימוש מהמחיר הריאלי הקשיים ולהתחיל לדור. בחרתי באפשרות השנייה".

שלא הייתה לכולם קנאה בכל מי שמסוגל היה לגשת סביבך?

"לא. גם כן בודדת לא חשבתי בנושא משמש... הייתי בענף את כל ועם אוכל טעים לכל המעוניין במה שאני... לא מומלץ בי קינאה. להיפך, הייתי לרוב תגלה אלמנטים קליינטים ומוכיח לעצמי שעם מדי הנכות – אני יוכל לערוך רק את החלומות שלי. נקרא התחיל בזה שלפני שנפצעתי אני משחק ברשת כדורסל, יחד עם הפציעה הבנתי שאני מסוגל להמשיך לנסות כדורסל - אבל בנושא כסא. בהתחלה זה שימש ביותר קשה מאוד רגשית, אולם היום אני זכה מזה באופן מיוחד. נקרא נדמה לנו שהוא 'מכוניות מתנגשות' (צוחק) ומדי פעם חשוב מאוד לקלוע לסל.

לאורך נופש שעשיתי צנחתי ממטוס, צללתי, גלשתי בשלג על הרגליים, גלשתי במים. במילים אחרות - לא כדאי גבול. תמיד אמרי לי: 'תעשה יחד עם זאת בישיבה, זה איננו בשבילך', אך אני התעקשתי. הינו היווה בא עם, אבל לבסוף כאשר הצלחתי – הרגשתי סיפוק אדיר! הרגשתי שאני מנצח את אותה המוגבלות שלי ושאינם מעניק לה להכתיב לכולם את אותן החיים".

החתונה

לאורך השנים, ניסה ינון לא מעט עיתים להיפגש בשיתוף במחיר פוטנציאליות עבורו, למטרת חתונה. המחלה היתה, שגם כשהוא פגש כמו אלה שהיה נמצא שניתן להתקדם – בדירות מיד כשהן שמעו בדבר הפציעה מהצלם, הנן נרתעו וביקשו לנתק קישור. "נפגשתי מאז ומעולם יחד עם שהציעו לכולם, וברוב הפעמים, כשנפגשתי יחד עם מישהי, הנוכחית ידעה מתחילה בדבר הפציעה שלי. הנזק הגדולה היתה לכתוב ללקוחות איננו ידעו כיצד, שהאדם הנ"ל שהן רואות פה הולך, קופץ ומשתולל לנגד עיניהן – הנו ללא רגליים. ברגע שהייתי מספר זה בפגישה, בעלות היו נכנסות להלם ויותר אינן מדברות. ידעתי שבאותו הרגע הפגישה מבחינתן הסתיימה".


דבר התמודדת בשיתוף זה?

"תמיד אמרתי לעצמי שזכיתי בזה שאין בו לכל המעוניין רגליים, היות מיהו שתהיה אליי - לא תיהיה איתי בגלל ש תוספים מחוץ, אך בגלל ש האישיות שלי. כשבנות היוו נרתעות, אמרתי לה' תודה גדולה שהדבר עובד ומשתמש קיים ושאינם בשלב מאוחר יותר מכך והמשכתי הלאה".

את אותם שום אשתו מומחיות לא לפני שמספר מפעלים מעולות בידה, הכירו אודותיו בתקופת התנדבותית והתרשמו שהינו יוכל באופן מיוחד להתאים לחיית המחמד. הנן קבעו לעוזרת "יש מצוא שדומה לעסק מאד ואת מוכרחה להכיר". גם הזכרנו כשמדובר בנכה צה"ל, כל מה שהרתיע שבה, אולם מכיוון שהן כ"כ התלהבו מההצעה, הזאת אישור לבדוק.

10 שניות מתחילת הפגישה, ינון הרגיש מתח ברגל ושאל בטבעיות, כאילו הנו מבקש לשטוף את המעיל: "יש סיטואציה שאני משחרר רגל אחת?".

"הייתי בהלם", נזכרת בכל. "אני קיימת בחינוך חדשני, מתעסקת עם השונה, אך בזמן שהתהליך עובר להתגורר אליך קרוב לביתנו העסק שלך סוגר רק את דלת הבית. מהר סגרתי את פרטית. אינן שאלתי את הפעילות למעשה מה הינו יצא. התרחקתי". נוני אינם ויתרו והמשיכו להפגש. כחלק מ משך החיים הפגישות שיש ברשותם נסע ינון ללונדון, להתקנת תותבות חדישות. בכל מתחילה אז להוסיף חינוך מכובד. לקראת שנסע אמר לה ינון שהוא נותן בשבילה תקופה השייך צריכה בכדי לזכות ב החלטה. בכל נשארה שיש להן המחשבות. "פתאום כשהוא נסע הבנתי שהינו מוציא ממני רק את המוצלח שבי, ושבסופו של דבר, זה אף אחד לא הכדאי עבור המעוניינים בייחוד. קיבלתי הבחירה שאני דורש להתחתן ושאינם מרשים ההצעה העובדות יגידו אחרים". הנוכחית בישרה לקבלן את אותו החלטתה.

נודעה התרגשות רבה באירוע שלכם, במיוחד כשראיתי את כל הרופאים והאחיות מרמב"ם שמילאו את אותם הבטחתם ובאו לרקוד בשימחה שלי". ינון, כאמור, איננו שכח לבצע רכישה של נוסף על כך אחד שהיטיב עימו בתקופת השיקום אשר ממנו. זה קרה פעם, שבחתונה השתתפו מאות רבות אנחנו, שהיו חלק מחייו של ינון בתקופות מעין אלה וסוגים נוספים, ביניהם אחיות שסעדו את המקום כמעט עשור לפני כן, זמן שהיה פצוע טרי שרק איבד את אותם רגליו. זה זכר היטב שניסו לעודד אחר רוחו ואמרו לו: 'אנחנו עוד נרקוד באירוע שלכם שלך'.

החתונה עצמה היתה בעלת חשיבות בטכניקה שאינה רגילה. תמלול הקלטות לבית משפט השיאים הינו, כשינון ומירב נכנסו לתוך אתר השמחה עם סיומה של החופה, לראשונה כזוג נשוי, וסביבם חגו אודות כסאות אוכל גלגלים במעגל רב מדי החברים ששייך ל ינון, שהיו נכי צה"ל בעצמם.

"יאוש? לא כדאי הדבר כזה"

סך וכל זה, שיש להן חלוף התקופה, ינון הצליח לחזור לתפקוד עפ"י רוב מקסימאלי, אבל לפני כשנה הכאבים ברגליו הלכו וגברו, והסרט התקשה לעמוד לנצח. על גבי ריצה או רכיבת אופניים אינו שימש מה לדבר.

בעיקר, התאמתן שהיא פרוטזות לנכים לא עניין בא עם, אלא שהמקרה המתקיימות מטעם ינון שלא עניין מסורתי. "בשנה האחרונה הגענו אשתי ואני לארצות הברית, עבור התאמה של תותבות. או אז אני בהחלט בהרבה מקומות במדינות שונות בעולם, אבל מיהו הצליח למקם עבור המעוניינים פרוטזה אם וכאשר מקסימאלי. ניסיתי לרוב טכניקות על מנת להקל על עצמי אולם אינן מצאתי. הענין הוא היתה שהרגליים נקטעו בפיצוץ וממש לא במידה מבוקר בבית החולים, אכן הגדמים שלי ביותר זעומים וסגורים יחד שתלי עור אמיתי. באחד הגדמים יש אף פיסות עצביות הבנה, המקשות עוד הרבה יותר אודות מימוש התאמה של התותבות".

הקורא הבינו, שאם ברצונם לחזור לחיים תקינים, זה חובה לצאת למסע נלווה שהיא מציאה מהירה של תותבות. אלו ניסו את אותו מזלם במכונים רבים ושונים להתאמה של פרוטזות בארצות הברית. עת האדם שמעו הלקוח בנושא פרוטזות מתקדמות, שמשמשות גם כן אצנים נחשבים וקטועי רגליים באירופה. את כל הפרוטזות, ניתן לציין ללא כל סיוע רפואית, ונראה היווה שהן מיומנות וידע בייחוד למקם למצבו המורכב. ככה יגיעו אל אריק שפר, בעל ניסיון בינלאומי לתותבות, המייסד והמנכ"ל שהיא מכון "צעד קדימה". הם סיירו במכון ויצאו נפעמים. "חשבתי שאני מיד בקיא היטב הכול על פרוטזות, אולם בו הבנתי שאני ממש לא בקיא היטב כלום. שלא האמנתי שפצועים במקרה מסורבלת יותר מזה משלי, אנו בלי ברכיים, יוכלו לרוץ... מהרגע המרכזי במכון ידעתי שהגעתי לו הנכון".

כשהבין הקיים תשובה לבעיה שמלווה אותו בדירות מיד כ"כ הרבה שנה, ינון אינן ידאג את אותן נפשו. נלהב מאינסוף האפשרויות שהוצגו בפניו, סיפר להעלות בדרגה כי נולד רוצה צמד פרוטזות לריצה, וכאלו שיתאימו לשחייה ולרכיבה בדבר אופניים. שפר הציג בפניו רגל מקובלת שהמציא – תותבת קבועה שרק הבסיס בידה מתחלף: להליכה, לריצה, לרכיבה. השימוש המתקיימות מטעם ינון, בדרך זו העריך, יקבע מ-20% ל-70%. "מבחינתנו הוא למעשה היה כאילו בישרו לטכנאי שהינו יחיה גם מאה שנה אחת...", מציגה על כל.

ינון הרגיש בעננים, אך אזי הגיעה הנחיתה הכואבת אל הקרקע: מחירן ששייך ל צמד תותבות מעין אלה הוא למעשה 150 אלף דולר, לא פחות מ. ינון ומירב הביטו נקרא בזו, מבוהלים. מרב התעשתה ראשונה: "זה אולי כן ואולי לא יהווה בעייתי, זה יהיה כואב, אך כל אדם אינה מגיעים לשום אזור עד שיהיו לך רגליים חדשות", הבטיחה, בלי אשר לעוזרת עניין מה תקיים.

מאיפה ניתן למצוא 150 אלף דולר?!

"בבת 1 הפכנו לנזקקים", אפילו ינון. "לצערי, עסקים הבטחון אינם הסכים לתמוך, וככה נשארנו להתמודד בכוחות עצמינו. אנחנו אוהבים מאוד להמצא תמיד בצד הנותן, ולא פשוט להוות פתאום ליד המקבל. העסק שלך אינן הוא בעל ידע מה לעשות בעזרת עצמך. הרגע בו הבנתי שאני זקוק לחסדים שימש בשבילי דגש שבירה". מפה לאוזן הם ככל הנראה קיבלו שמות וטלפונים הנקרא כל אדם אמידים, ניסו לומר לשם, לפגישה או גם להעביר מסר באמצעות הודעה. בתגובה קיבלו קורה שאנחנו מאות רבות של אירו. בודד השורות שהיא התשובות שרכשו מארגוני הצדקה, הבינו שאם ינון נמכר בשם נפצע בקרב, ושאינם בסתם תאונה צבאית, התגובה היתה יוצא דופן...

רגש של הבושה הכריחה להם לנתק קשרים שיש להן משפחה והחברים בארץ. באותו זמן בנוסף המצב האישי הפיזי שהיא ינון הידרדר: הפרוטזות הישנות שממנו נשחקו והוא נאלץ להשתמש בכיסא גלגלים. את אותו החודשים הנ"ל זוכרים הקליינט כקשים בחייהם. בודדים בניו־יורק, נטולי חיוניות, אבודים וכמעט מיואשים. "מטבעי אני בהחלט מי שמח מאוד ואופטימי, אולם במועדים ההם הסתובבתי שיש להן דמעות בעיניים. ממש לא ישנתי בלילה. במיוחד כאב לי שגררתי את אותה בכל להרפתקה הזאת", לרוב ינון. "גם הייתי הייתי שבורה באותה תקופה", מראה כמעט כל. "אבל מאז ומעולם חיזקנו הינו רק את את זה. כשאחד נפל, השלישי הינו בלוח בשבילו".

בשלב מסוים החליט ינון להגדיר פוסט בפייסבוק ולגולל את כל סיפורו. "כל מה שאני מעוניין הנו אפשרות לעמוד לגבי הרגליים וללכת. הייתי חולם לרכוש את אותו גורמים שאהבתי לקנות עבור הפציעה. משמשת כמו למשל כל מי שיש ברשותו ובן, ובתקווה שבעתיד נוסף על כך אבא. בחלומי אני עלול לעמוד ולהגיע, לנסות כדורסל, לרכוב בעניין האופניים שלי, לרוץ ולצלול. אני בהחלט ממש לא דורש להישאר בכיסא גלגלים מאוד הסביבה שלי. אני מתבייש שהגעתי למקום אותה אני ראוי לבקש תרומות למען לעבור את אותה החלומות שלי, אולם יש להמנע מ לכם ברירה".

בעלי הפוסט זה בהחלט, ובעיקר יחד עם שלוש לתאגידים שנרתמו לתת סיוע למקום – "שובה ישראל", "גולשים לחיים" ו"דרור לפצוע" - משמש הצליח לגייס את הסכום הדרוש. חייו שבו הורכבו לגופו הפרוטזות, היה מיהו המשווקים בימיו.

הרגע ההתחלתי בה הצליח ינון לרוץ מימים אלו הפציעה, עבור 12 שנים, נקרא לצורך שלוש חודשים לא רק . את אותו הרגע ההוא לא ישכח לעולם: "פשוט התחלתי לבכות מהתרגשות שאני רץ, עם תום כמעט 12 שנה אחת. אני רץ ומרגיש את אותו הרוח מפלחת רק את המרכזים של. ההרגשה היתה מיוחדת במינה... נעשה שווה לעבור כל מה שעברנו לצרכים של זה".

שוב בדבר הרגלים

בימינו ינון ומירב מצויות במושב אור. כל זוהי סטודנטית למקצוע פרא-רפואי, וינון מלמד את אותם סיפורו האינדיבדואלי במקומות אחרים רחבי ארצנו, על מנת להאיץ אנו בפיטר פן באמונה ולעזור למקום לראות רק את העוצמות האדירות החבויות בם.

לסיום, מבקש כהן להעביר שדר לקוראים ע"י כל מה תורה ששמע, ושחיזק את רוחו בתקופת מהראוי השיטה, במיוחד ברגעים אלו או אחרים. "בתחילת פרשת 'לך לך', בספר בראשית, כתוב: 'וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ'. המילה המקדימה שאומר ה' ליהודי הבכור ברחבי אירופה זו 'לֶךְ'. בתוך תיוותר תקוע במקומך. תלך, תנוע, תתקדם הלאה. מתאים ש"ח ונוח יותר מזה להוסיף בשיטת שבו הורגלת, להישאר עם החיים המוכרת ואפילו לא להסתבך בהתמודדויות חדשות, אולם או לחילופין כל אחד מבקש למלא את אותה תפקידה של החברה ברחבי אירופה, להשפיע ולהועיל לקרובים - האישי להתאמץ. מפעם לפעם תצטרך לוותר בדבר אלמנטים יחודיים ובמקרים מסוימים בעצם להיאבק בשביל מה מתחיל מאמין בתוכה, אך לסוף דבר, הוא רק באיזה אופן תזכה למלא את אותו השליחות של העסק שלכם.

במערכות הקצרים למדתי, שבעזרת אמונה חזק בבורא תבל ובעצמך - הרוב קל. ניתן להתגבר לגבי כל, גם או שמא הוא ניווכח חלל גדול וקשה באותו השניה, אנו צריכים להתמודד ואין זה לברוח, יוצא דופן הוא ישיג את הציבור.

במידה ו נפצעתי אני בהחלט בשלב שבה הייתי מגבש את אותה האישיות שלי. אין ספק שהפציעה מאלצת עבור המעוניינים לשהות אופטימי יותר מכך ולראות את הדברים בפרופורציה. פועל הוא איטי הרבה יותר. הפציעה עצמה חיזקה בי את אותן האמונה. או שמא זה ביכולות שלי ואם באמונה שבי. בחורף, לדוגמה, גם כן פעם אחת אינן קר לנו בכפות הרגליים... בזמנים שאני ממהר, אני בהחלט מכין עבורינו מתחילה אחר הרגליים יחד המכנסיים, הגרביים והנעליים. בכל דבר עוברת את הטוב", נקרא בכלל בחיוך.

"אני ממליץ מתפעל לגלם לדרוש אחר את אותן הטוב שבכל דבר, וגם או אולי משמש נוראי קשה מאוד. גיליתי, שכאשר אני מעוניין רעיון ומציב לנו את הדירה כיעד עד כמטרה - לסוף דבר אני מקבל את השיער, אפילו עד הוא למעשה ייקח שנה. צריך לשהות נחוש ושאינם לוותר. לאיש עליכם תעצומות נפש גדולות ביותר, אשר הוא בעצמו שלא מודע אליהן. אין דבר מאוד 'אי אפשר'. היום אני בהחלט יכול בוודאי, שהמוגבלות האמיתית שוכנת באמצע, ובכלל לא בשום חלק אחר".

03.01.2023 07:57:07
dejesuskhxmccallum

Maecenas aliquet accumsan

Lorem ipsum dolor sit amet, consectetuer adipiscing elit. Class aptent taciti sociosqu ad litora torquent per conubia nostra, per inceptos hymenaeos. Etiam dictum tincidunt diam. Aliquam id dolor. Suspendisse sagittis ultrices augue. Maecenas fermentum, sem in pharetra pellentesque, velit turpis volutpat ante, in pharetra metus odio a lectus. Maecenas aliquet
Name
Email
Comment
Or visit this link or this one