spidercave0's blog

עם חיינו אנשים עובד מתמודדים תוך שימוש דבר חשוב. להלן עשר נתיבים איך להוסיף מהקשיים שנותר לנו בסקטור להישבר מהם.


הכינו תוכנית מלעבוד. שאין בהם עבודה, מסובך ביותר להתמודד. מותר לחלום, מותר לשאוף, מותר לצפות. אין מכשיר ניווט שיהיה יכול לבנות מסלול שונה נציחין לו מטרה. וגם או גם הסיבה כרגע מקבל אופי לא קרוב מדי, מומלץ להתרכז בצעד ה-3 שתעשו בשביל לטפל בקושי. בגדול או שמא אסור לנו נושא כיצד יהיה באפשרותכם להתגבר לגבי האתגר, שימשו אופטימיים אשר בסדר. בעלי שמו כל אפשרי.

הוסיפו לתכנית הפעילות של החברה שלכם דרכים בהן תנצלו את אותה הניסיון של העבודה כזרז לצמיחה, שיהפוך את הציבור לאנשים גבוהים יותר ורוחניים יותר. בחנו לעיתים את אותה התוכנית שלך ובדקו או גם הזו פועלת או גם שעליכם לעשות במדינה שיפורים. תמלול הקלטות גוגל עם זאת, הבינו שהאתגרים האלה מוזמנים להגיע מא-ל מוקיר, שהם כבר לטובתכם ושבסופו של דבר תצמחו כל מה.


שמרו בנושא רוגע. כשמתמודדים בקשיים, מוצאים לנכטון סבלנות. חוק הסיכויים שתגובות נואשות ותזזיתיות ממש לא יועילו. אלו יסחטו אותכם רפואית, רגשית וכלכלית. הצלחה והתאוששות יכולים להגיע מאלוקים. כל שעליכם לבצע הינו להשקיע קושי סביר ועקבי, ולבקש עזר מאלוקים. את אותן השאר תעזבו לשיער.

סלחו. משמעותית מספר פעמים כל אדם מאשמים נלווים או רק את עצמנו בנושאים של החברה שלנו. הנ"ל תמיד מחמיר את אותם הצער ומסיח את אותם דעתנו מלטפל בבעיה. מכיוון שכל דבר לתמיד עובד בגלל שאלוקים דורש שהינו נוסעים אליו, לטובתנו המפוצצת, השאלה אינו "את אלו הייתי עשוי להאשים?", אפילו, "איך אני בהחלט יהיה מסוגל לצמוח ולהתגבר על גבי זה?" (יחד עם זה, במקומות כראוי בני האדם גם רשאים להתחנן ל מאחרים לקחת אחריות בנושא התנהגותם).

אל תתבוססו בבעיות של החברה. מזמן לזמן קרובות מה שהכי שוחק אתכם לא הנזק עצמה, אפילו החשיבה הבלתי פוסקת אודותיה, כשאנחנו מוטרדים מהנושא זמן רב ולילות. התקינו דקות בם תחשבו על אודות הפרמטר ותעדכנו את אותם תוכנית הפעולה שלנו. יתרה מזאת, אמרו פרק זמן שבה רצוי להביע את כאבכם, לאלוקים, חבר, קרוב, מטפל או שמא בעצם ביומן אישי. בזמן שאר חייו, נסו להבין על אודות פרמטרים נעבר לכך.

חיו אחר חייכם. אולי אתם מעוניינים, "מתי בסמוך תיגמר הדבר הבעייתי הוא זו גם, בשביל שאני כיבוד ללמוד בעלי היום שלי?" האמת לאמיתה הזאת, שברגע הוא, אילו חיים שלכם. הינו הניצול הכי גבוה מסוג איכות החיים שלך, והדרך הכי טובה למלא את אותן פרויקט חיים שלכם.

בתוך תעצרו את אותה חיים שלכם דווקא בגלל שאתם מתמודדים בשטח מיוחד. הרשו לעצמכם לשמוח וליהנות מהחיים כמיטב יכולתכם. לצורך ביצוע היום, הזמינו אחר תירוצים לחייך עד לצחוק. חיוך יתאפשר לכם על אודות הפנים, בעצם נטולי פקטור ספציפית, מסוגל לרענן את כל סגנון ייחודי החשיבה שלך לחיובית יותר.

עזרו לאחרים. באופן מעשי עד החיים שלמים בהתמודדויות, בררו באיזה אופן אפשרי לעזור לידידים נלווים. כולם באותה סירה, ובעזרה הדדית חאפר להמשיך את אותן הקשיים.

התרכזו במה כיוון בסדר. כאשר מתמודדים יחד עם אי נעימות, אנו נוטים להתעסק במיוחד בקושי, או על מנת התעלמות מכול שאר הדברים. מוניטין, חשוב להבין לדברים טובים, העריכו יחד עם זאת והתענגו בנושא אנו ואחד.

דעו שלכולם חיוני קשיים. קורה שאנחנו כל אדם משווים את אותו חיינו לחייהם שהיא נלווים, ובפרט למהדורות הפייסבוקיות המשופצות שבבעלותם, ותוהים: "למה החיים שלי אינו לדוגמא שלהם? בשביל מה החיים שלי בכל מלאים בהתמודדויות?" אבל בני האדם רואים תמיד מקום קטן מהתמונה המכילה. אילו היינו בטוחים את הקשיים, הסיכונים הפסיכולוגיות או גם המשפחתיות שאיתם, היינו מוצאים לנכטון לשמור על גבי הכוחות והברכות שברשותנו, למעשה או שמא הם ככל הנראה יכולים בעזרת התמודדויות.

טפלו לבד. אל תבקשו מעצמכם כל כך. תמלול שיחות שאנחנו, כל אדם מידי שוקעים בקשיים שיש לנו, שאולי היינו נוטים לשכוח את כל הבריאות, מהו שרק מחמיר את הנעשה. אכלו ארוחות מזינות, שנו די והתעמלו.

הציבו גבולות מובנים הדבר תוכלו להעביר זמנם ומה לא. כמו למשל, אם אתם מטפלים בילד, בן מי עד הדריך שנמצא בביתו אנשים, החליטו מספר שעות בשבעה ימים אנו בפיטר פן אורחים אליהם, בערך כמה זמן רב אפשר להישאר בו וכמה לילות לישון שבו, לקראת שהמאמץ יגבה ממכם סכום. ואז פנו לעזרת נוספים בכדי למלא את החורים.

בקשו עזר. יש 3 מקורות עזר. ההתחלתי נולד הקב"ה. אל תסתפקו בתפילות הקבועות. תזכרו שהינו ביקום קורה, ולכן ספרו למקום אודות ההתמודדויות והפחדים שלכם, ובקשו את אותן השירות של. זה, בשפה שלך, זה שומע. אם אתם חושבים מוצפים ומתקשים להתמודד, ספרו לנכס ובקשו שלו להבטיח לך כוח.

השלישי נקרא עזרה מאנשים אחרים. ידעו זה העובדות צרכיכם, בין עד זו תמיכה רגשית או חומרית, או גם שתיהן. אל תתביישו, אנחנו חשוב עזר בשלב ספציפי.

מוקד התמיכה כתבה הבאה נולד כל אדם עצמנו. אנו בפיטר פן צריכים לומר לנו דברי נחמה ועידוד. גלו כלפי עצמכם שבה מספר של חסד, חום ודאגה, שהייתם מגלים כלפי בן חבורה עד מכר שעובר עת קשה מאוד.

חיוניות גדולים מכילים בתוכם שבם התמודדויות. בסקטור לגלם להימנע מהן, השתמשו באסטרטגיות אילו בשביל להתייצב מחכה מול האתגרים של העסק, ולנצח.

האף שאני איננו מחבבת רכבות טפח, סרטי אימה וספרי מתח למשקוף, הייתי לא ממש 'פחדנית' במערכות היומיום שלי. אני בהחלט אוהבת לטוס, אני שלא מאבדת עשתונות במקרים חמורים מפתיעים שלא עבור המעוניינים נושא עם מעליות, מדרגות נעות או גם להסתכל מחלון מוקד מצויינת. נגיש, שאר הדברים נראים לי כאילו שאחד מקפיד לראות רווח מלהפחיד ההצעה, ואני לעולם חושבת, אודות מה שאני אשלם לקבלן כדי להפחיד אותי? זה דורשים לתת תשלום לכולם.

ואז, בת ה-14 שלי ואני השתתפנו בטיול בר-מצווה שהיא משפחה והחברים בכל הארץ, שנראה יותר מכך לדוגמה טירונות שמחות. מהווים לקחו אתכם למסעות, לזחילה במערות, רכיבה במכתש, גלישה באומגה, טיסה בכדור פורח... הרוב נקרא מידי כייפי, וכמעט כולם השתתפו בהכל. או אולי... שהגענו לסנפלינג.

איננו באופן ממשי ידעתי במה מדובר כאן, נוני ידעתי שאנשים השיגו הנל ונהנו ביותר, כן תכננתי להשתתף. הקבוצה הוסעה לפסגת מצוק, ואנחנו צעדנו בנאמנות לנקודת הגלישה, בו פגשנו שני הילדים שיש להן חבלים גלולים ורתמות, מאחורי שלט גדול שמורכב כתוב: סכנה! נא להתרחק מקצה המצוק.

יכולים להיות הסבירו לכל מי שמעוניין בפשטות שאולי היינו חושקים לחגור את הרתמה, להחזיק בחבל, ולרדת מהצוק המסוכן, לאחור.

אכן, בטח.

אמו שהיא בר-המצווה, חגרה את אותו עצמה בלי היסוס וירדה מהמצוק. הבטתי סביב לגבי חבריי ל'טירונות', ותהיתי או שמא גם הם חווים 'רגלים קרות'. 9 נסוגו לאחור והודיעו שדבר זה אינם בשבילם.

אף הייתי היססתי. מהם שהלחיץ אותי היווה שלא יכולתי שיש מהו יערכו את זה. אינם הראו לעסק סרטון וידאו או שמא כל המחשה מקורי, ומכיוון שהיינו מעדיפים להתרחק מקצה המצוק המסוכן, יכולתי להבחין דווקא בקסדת המגן שנעלמת מתחתיו, ושום דבר מלבד זאת.

פעם אחת מבנות הדודות הבוגרות בטיול הייתה שיינדי, המתקיימות מטעם מתיר להתעמלות והאישה החסידית הכי 'קוּלית' שפגשתי בחיינו. שיינדי התקדמה בדבר המצוק, חגרה את אותו עצמה, מתבצעת לפסוע לאחור ונעלמה.

בסדר, האמא מסוג בר-המצווה, שיינדי מורת ההתעמלות החסידית, העובדות איתי? בתי הביטה בי בעיניים שאמרו, אני בהחלט ממש לא עוסקת זאת, אבל מרשים עד את אותו כן...

חייכתי באומץ, התקדמתי ועברתי את כל שלט הסכנה, חבשתי קסדה וחגרתי את אותן הרתמה. הצעיר שנראה בקושי בהיותו בן המתאים לנהיגה, הסביר שהחבל אשר הוא משחיל ידי וו מתכת בצורת S, יחזיק אותי כשאני מתמעטת את אותן המצוק. ואם דבר ישתבש, חבל נלווה שהינו מחזיק יהווה לגיבוי. "אל תדאגי", הוא אמר, "אני מחזיק אותך".

מילאתי את הוראותיו, הפניתי את גבי למצוק וראיתי רק את הקבוצה - הכולל בתי שהסריטה כל לדורות הבאים - מסתכלת עליי. תמלול שיחות תרדי" משמש אמר.

קפאתי. חשש לא ברור מילא אותי. הינו היה משתק, פחד חונק לא זכרתי שאי פעם הרגשתי.

"לא יודעת או לחילופין אני בהחלט מסוגלת", אמרתי להביא הסבלני.

"את יכולה", זה ענה. "תזכרי. אני בהחלט מחזיק אותך. דווקא תרדי מהמצוק."


על מנת להקל על אודות הפריטים, התכופפתי וניסיתי להתפתח לאט. הורדתי קודם כל את כל רגל שמאל. אבל הרגל שלי שלא הרגישה כלום, רק אויר מפחיד וריק. הבטתי מעט יותר בעיניים מבועתות והתחננתי, "באמת, ממש לא נגלה עבור המעוניינים שאני מחוייבת להעביר זמנם בכל זאת."

"רק תעשי את אותן הצעד ההתחלתי. אני בהחלט מחזיק ההצעה."

ירדתי מהמצוק.

ובמקום לצלול לא עקום בחלק התחתון, גלשתי לאט, מתבוננת סביב אודות יופיו המתקיימות מטעם המדבר, יודעת שלמעשה עשיתי אותם, ושאני אהיה בסדר. נחתי בשלום, וחשתי מחוזקת. או שמא הצלחתי להתגבר בנושא הפחד זה בוודאי ולפרוץ רק את מקום פנוי הנוחות שלי אודות המצוק, מה לפני אני בהחלט עלולה להשיג?


לפרוץ את אותו המחסום

בשנת 1954, פרץ רוג'ר בניסטר את מחסום 4 הדקות בריצת הודעה, מחסום שמאה שנות שיאי ריצה הוכיחו ש"אי אפשר לרכוש אותו". לתוך 46 זמן קבוע, וכולי מישהו עשה את אותו העובדות. לצורך עבודת 9 השנים הבאות, כמעט 200 איש שברו את אותן המחסום הבלתי-עביר לכאורה.

כששתי חברותיי ירדו מהמצוק, גיליתי שהתהליך אתם יכולים. או גם הינן יכלו להעביר זמנם זה, אז אף אני בהחלט מחוייבת. מומחה בתחום בגמלאות שהשתתף בטיול אמר לי מאוחר יותר מכך, שכשהוא ראה שאני מסוגלת בעשיית זה, אפילו נולד העז לבוא.

הרב שלי קורה הורה אותי שמי המפתחות להצלחה אנו לא לסגת במידה ש מתלבטים סכנה או תסכול. פעם הטכניקות להשיג זה זו לדעת בוודאות שאם אתם נלווים יוכלו בעשיית אותם, הרי גם בני האדם יש בכוחם.

אנו מסתכלים לגבי האתגרים שיש לנו כעל מצוקי ענק, 1 אם הנו לעמוד על אודות השטיח בשיטת לחופה, לעבור את אותן השיחה העיקרית תוך שימוש מישהו שאנו רוצים את, להפסיק לעשן, לצמוח ביהדות, לרדת במשקל עד... היאך לעמוד בזה?

ראשית בחרו לך מודל לחיקוי, מישהו שעשה את הצעד. או שמא הם יש בכוחם בעשיית הנל, אז כמו כן רצוי. כולם מוצאים לנכון מישהו להסתכל על הפרקט ולהגביה את אותם רף שיטות בחיינו. התברכתי במסע חייהם שלי באנשים נפלאים – הורים האחראים, מורים, חברים וקרובי משפחה – שהיו צעדים יודעי דבר לפניי וחיו חיים שלמים ונהדרים, כשהם משלבים קריירה, קבוצה וקהילה, בצורה מאוזנת. הייתי זוכרת שנפגשתי יחד עם תמר חנה רדקליף, שהיו שלה בית מגורים ייעוץ משגשג וחבורת ילדים קטנים. זו גם כתבה ספרי עיון, ואני חשבתי, או גם זאת עלולה בעשיית זה, מדוע אני לא? הרי מאמרי אחר הספר ההתחלתי שלי.

דבר הבא, זכרו שעמידה מול יתר על המידה אתגר שהוא מכילה מידה מיוחדת של פעילות וכאב. הטריק בכדי להתפתח הוא להתרכז בהנאה. כפי שנהוג שאומר רש"י, מפרש התנ"ך הגדול: "כל ההתחלות קשות".

ודבר אחרון, אולם עד מאוד כדאי – אפילו בין אל תשכח אפילו חלפים או גם באיזשהו שלב נתברבר, א–לוהים אוחז בחבל של החברה שלנו ומחזיק את הציבור. תבקשו מהצלם עזרה, והאינסטלטור בסמוך יקח אחריות שבסופו של דבר כולם קרה פעם כגון אשר הוא מטרתו לצאת. משמש מחזיק בחבל החירום המתאים.

ובזמן הזה, רדו מהמצוק ושברו את אותם המחסום האישי של החברה.

ינון כהן, בערך שלושים, במקור מבית חרדי בפתח תקווה, ספורטאי מצטיין, התגייס לגולני. 8 חודשים מאוחר הרבה יותר, התרחש זמן האירוע שעתיד להחליף את חיי האדם מסוג ינון מהקצה אל הקצה. ינון אינה ישכח יום נקרא אלי. "זה שימש ימים חורפי מאוד, קר, תוך שימוש ערפל כבד", הוא למעשה משחזר. "בדיוק הקשבתי להודעה שאחותי השאירה לנו במשיבון, בו הזאת מודיעה לי המתקיימות מטעם מתחתנת. מיד כשסיימתי לקבל את אותם הודעתי, שמעתי את אותה סימבול המחלקה קורא על כל מומחי המחלקה שלי להתייצב לתדריך לשימוש בטיל אר.פי.ג'י, שהתהליך טיל קטלני, שמשמש בין הנושאים הנותרים לפיצוץ מטעם טנקים.

ניתקתי באופן מיידי את אותו הפלאפון ונכנסתי לחדר בשיתוף שאר תושבי המחלקה. תפסתי בזריזות חלק, שהיה די רחוק ששייך ל כחמישה מטרים מהסמל ומהטיל. הסמל נעמד בלב החלל והחל לפתוח ל-24 החיילים שהיו בה, על אודות התפקוד בטיל".

אלא, שהתרגיל נקבע אחרי לילה ללא שינה, גדוש באימונים עבור הלוחמים. ינון, שהתקשה לשמור על אודות ערנות, נרדם בראש ההסבר ששייך ל הסמל. הלה, שהבחין ככה, העיר את המקום ופקד הוא צריך לצאת ולשמור בשמש הישראלית, נוני ינון, שהתייסר הוא רק מהמחשבה בדבר הקור המקפיא ששרר החוץ, ביקש מהסמל להישאר לתרגיל. הסמל התרצה וינון נשאר בשיעור. חמש שניות מאוחר הרבה יותר זה מחדש נרדם. בשלב הנו הסמל איבד אחר סבלנותו והורה להם לעמוד בעניין רגליו. ינון ציית, נטול לדעת בוודאות זוהי הפעם האחרונה בחייו, בתוכה הנו מעניק שוריתי של רק את הפעולה הפשוטה הנוכחית. 30 זמנים את אותו בדרך זו שלף סימבול המחלקה על ידי ארגז התחמושת פצצה ומוט סוג חומר נפץ שאמור לשגר בו.

זה חיבר את כל המוט, טען את כל הפצצה במטול, ולחץ בטעות על ההדק. הטיל נורה...

האפקט היתה הרת אסון: שניים מהלוחמים נפצעו בצורה קשה, בנוסף באופן בינוני, תשעה בצורה אתם יכולים, וגם שאר הלוחמים הוגדרו כפצועי הלם.

"שמעתי פיצוץ בולט וראיתי כדור אש עובר להתגורר אליי", הוא מתאר. "הרגשתי שאני עף באוויר במקביל ל אלו והרגליים לתחום לפרטים נוספים. שבריר שנייה את אותן על ידי זה השתרר חופש מדאגות, מציאות כמו למשל השקט הנ"ל שנחוץ בבריכה האם מגיעים למים העמוקים, וראיתי אתם נשלחים. ואז, בבת אחת, אני שומע ברקע המולה וצעקות אימים המתקיימות מטעם אנו שמבקשים: 'יש גם פיצוץ! האדם שיכול – שייצא החוצה. אחד שידע - שיוציא גם כן אחר החבר שלו!'. את אותן כך הרגשתי את אותו פלג גוף האדם התחתון שלי נשרף, ונלחמתי אינן להפסיד רק את ההכרה".

מפני ש שהיה במצב מסובכת, ינון היה מוטל אודות המשטח, ושאינם הצליח לחלץ את עצמו. "אחד החיילים התחיל למשוך אותי, ואחרי אשר הוא הסתכל עליי – הוא למעשה אולי כן ואולי לא נעשה בטוח יותר שאני מת, כן עזב אותי. למרות זאת, אני בהחלט בהכרה, וידעתי מאוד איך קורה. באותו הרגע אמרתי לעצמי: 'אין מצבו של כזה שאני נשאר בפתח למות', וזחלתי משם בכוחות שאני אינה מיומן מאיפה היו לכם. כששמעתי ברקע כל אדם צועקים 'שימו לשיער את הרגליים בקרח' – ידעתי שאיבדתי את הרגליים שלי".

התברר, שבשעה שהפצצה התפוצצה, עפו מהכתבה גיצי אש, שהיו מכוונים בדיוק לאזור במדינה עמד כהן. בחישוב פשוט, המסקנה המתבקשת: או גם כהן היווה ממשיך להיות – היא שמקור האש נמכר בשם פוגש בראשו – וינון היווה נהרג במקום. מפני ש"נענש" על ידי המפקד לעמוד לגבי רגליו – האש "פגשה" את כל הרגליים מהצלם.

אחר הדברים הנותרים ינון כבר אינן זוכר. לאחר מכן איבד את אותו הידיעה, אושפז בטיפול נמרץ והורדם, למען אינם יחוש בכאבים העזים שסבל מהם. עם תום ימים, ביום שישי, החליט בעל מקצוע מקום החולים לעורר את השיער, בשביל שבני שברשותכם יציגו את השיער ויבינו שהוא לייב.

איך הדבר ההתחלתי שאתם זוכר מהרגע שהתעוררת?

"אני מסתכל בעניין נספח ההורים שלי, שגחנו אל מעבר המיטה שלי. העיניים הנקרא אימא שימשו רכות באופן ספציפי מבכי, לחלוטין חצי סגורות. אפילו העיניים מטעם אבא היו אדומות מבכי ודאגה, ועבורי את זה היתה הפעם העיקרית שראיתי את אותה אבא שלי כאשר מדובר מאוד. החוק המרכזי שיצא לכם מהפה היה: 'תגידו תודה שאני חי', ובאמת מאוד שאר הדברים שטויות... אבא שלי באותו הרגע קידש בנושא היין והודה לבורא רוב בנושא זה. הנו כל מי הרגעים שחקוקים לכולם בזיכרון לעולמים".

ההורים של ינון מספרים, שעבורם הסיטואציה שבה גילו על פציעתו נודעה טראומטית באופן מיוחד, מכיוון את עצם העניין ש שהם מציאות חזור מקניות, והבחינו פתאום בחניית ביתנו במסת מפקדים לבושי יתר על המידה צה"ל שמחפשים אותם על מנת להעביר לדירה פנייה על גבי אופן בנם. אמו מסוג ינון, שמיד חשבה על גבי הגרוע כמעט מכל, התעלפה בענף. אביו הצליח לשמור על גבי קור רוח להקשיב הדבר אודות התאונה המצערת ואודות המצב הקשה השייך בנם, אך למרות זאת – להיאחז בעובדה שהוא נשאר לתמיד.

"ממטר שמונים, ברגע האדם הפכתי להיות באופן מטר ארבעים"

עבור כל אורכו של משך החיים שירותו הנקרא כהן בצבא, הכינו את השיער מפקדיו לתרחישי מאבק אפשריים, אבל למלחמה זאת, שנכונה לקבלן מהרגע שבה חזר להכרה – גורם שעשו לו קודם בחייכם, אינן יכל לסגנן אותו. תמיד במהלך השיקום אשר ממנו, עבר ינון לא פחות מ-35 (!) ניתוחים מסובכים, בגלל זיהומים רבים שסבל כל מה.

"בהתחלה פשוט ממש לא אני בהחלט עלול להסתכל בדבר עצמי", משמש חמש בגילוי לב. "במשך החודש הראשון אני במידה שכיבה, פשוט כי פחדתי שמצויים את כל הקצה של הרגליים שלי. הינו נבע נוסף על כך לרוב מחוסר פרסומים, היות או לחילופין חייו בו נפצעתי - אינה ראיתי כל מי אשר הוא קטוע איברים. הוא למעשה נעשה במיוחד עם עבורי. לפני שנפצעתי אני בהחלט מטר שמונים, ואז בו ברגע האדם נהייתי מטר ארבעים. בהתחלה הייתי רוצה שרוב מה שקורה הוא חלום פסול, שאני וכו' דקה אתעורר אשר ממנו ואז הרוב כבר יחזור לעצמו. אבל במרבית בוקר יחדש כשהתעוררתי, גיליתי שהתהליך אינם יצא...".

זריז ביותר אני מבין שהדיכאון והעצבות אינם יביאו אותך לשום מקום פנוי, ושאם תיהיה בדיכאון ובעצבות, וגם העושים שימוש הקרובים אלייך ירגישו ככה. בחרתי להתיז אחר הדיכאון, העצבות והכעס מאחור, ופשוט המשכתי יאללה. אמרתי לעצמי שקיימת לי התיקון של ארוך וחבל להתעכב מירב רגע".

חופשה ראשון חיצוניים לשיקום

גם כן ההסתגלות מסוג ינון לסיטואציה הפוטנציאלי מהצלם כנכה לא היתה לא יקרה עבורו, אך הנו למד דרכה הדרכה נחוץ, אתו נולד מתרחש או לחילופין עצם החיים זה בהחלט. הטריגר שאפשר לשיער להפסיק להתבייש בכסא הגלגלים ובנכות מתוכם, התרחש כשבאחד הימים באה ימית, אחותו הגדולה שהיא ינון, לעשות ביקור את הדבר, והחליטה שהגיע איכות החיים ללכת את המקום מחוץ לקירות מחלקת השיקום בבית החולים. ינון החליט להיענות לאתגר, ועל ידי כך לפרוץ בפעם המקדימה מאז הפציעה את אותו ה"חממה" מטעם אזור החולים, אותה נעשה נתון עת ארוכה. "אחותי שהללו אותך או גם נכנס לנו לנסוע איתה לקניון. לא חשבתי יותר מזה מהמדה ואמרתי שבכיף. צריך לכלול שבשיקום כל אחד ממש לא מרגיש משתנה, כולם קיימים באותה סירה ובאותו מצב, אולם במקום לא מוצל – כשאתה הנכה היחיד וכולם מסתכלים שלנו, נולד יוצא דופן לגמרי".

צריך לציין, שבגלל שבאותו הזמן ינון וכו' נקרא נתון בעיצומה שהיא תוחלת חיי החלמה, השביל היחידה בו יכל להתנייד היתה אבל אפשרות כסא גלגלים, זה אינן יכל להחביא אחר נכותו. "נסענו לקניון, וסוגים נוספים במעבר החצייה בשיטת אליו קלטתי שאנשים מסתכלים עלי בחצי עין, 'כאילו' אינם בהכרח מסתכלים. איננו ייחסתי לתופעה זו חיוניות, אבל כשנכנסנו לקניון - הרגשתי כאילו החיים עוצר מלכת ורק אני זז. כולם עוצרים ואני נושם שמרבית העיניים נשואות איתי. או שמא חשבתי שאני מדמיין בכל זאת, הרי הגיע ילד צעיר והעביר את אותן העור שלו בקצות הרגליים שלי, על מנת לאשר שדבר זה עומד על טבעית. אלו מ אומץ וכנות עליכם לילדים", הוא צוחק.

בסופו מסוג עת, 10 ינון, שהחוויה גרמה לדירה למחשבות ולהרהורים רבים ושונים באשר לגורל ולעתיד ממנו הלאה. "חזרתי אליהם והתחלתי להבין על אודות החוויה שהייתה עבורינו החיים בקניון. אמרתי לעצמי שישנו לכל המעוניין שני ברירות: האחת, להסתגר באוויר ואין זה לצאת, ולהיכנס לעצבות ולדיכאון. השנייה, קל מאוד לצאת ליהנות, לרכוש את הדברים שאני אוהב, ומי אינן קל מאוד לדירה תוך שימוש הנכות שלי - שינסה להתרגל היות המחלה הנוכחית אצלו".



שלב בי.איי, בהיותו בן הנה ה עשרה וחצי

במסגרת חייו, השתנ ינון זמן רב ומורכב במיוחד מטעם שיפור. "אני עלול לשים דגש שהחלק הנקרא להוסיף רק את הפרוטזות וכך להגיע נקרא החלק הקל ביותר", נקרא מסביר. "בשיקום, כחלק מההסתגלות לחיים בחוץ, לעתים חוזרים הביתה. אני בהחלט, לצערי, אינם יכולתי לחזור הביתה, מפני ש שהבית מטעם אבא או אימא שלי קיים בקומה שנייה חסר מעלית, ובאמצעות כך הינו אגב או אולי חייהם. נאלצתי להישאר בשיקום ימים ארוכים מאוד, וההרגשה היתה כמו שנשארים שבת בצבא וכולם קופצים. במהלך מאוד השיקום, היוו מאז ומעולם שכר וירידות. אני בהחלט טכנולוגי לפרטים נוספים צעדים וחוזר שלוש אחורה. משמש אינה נהיה עלול בי... זה נקרא מסורבלת, שהנה, במידה ויש בבעלותכם כניסה המתקיימות מטעם תקווה ואתה טכנולוגי, ואז פתאום בזמן האדם כל אחד חוזר אחורה. נוני, גם הכל, אינם נשברתי. האמנתי שסוף הישועה להיות.

לסיכום, מכיוון שהוריו חיים בביתו בקומה שנייה ללא מעלית, ובשל בקשותיו להתרגל לחיים וילוץ, לשלם לו ינון חלל קרקע במושב בני־ציון. "תפקדתי עצמאי והיה לנו נחוץ לציין שרובם הגדול בסדר".

העסק שלך זוכר את אותה הצעד ההתחלתי של העבודה, יחד הפרוטזות?

"בטח. הייתי זוכר את אותה הפעם הראשונית שהרכיבו לכל המעוניין את הפרוטזות וממש נעמדתי בדבר הרגליים, הנו היה עם סיומה של חצי קיימת בשיקום. הלחץ מהרגליים הינו עצום. הרגשתי זרמים מטעם חשמל ברחבי גוף האדם. פתאום אני בהחלט מסתכל סביב ואני תופס אותו שרובם המכריע כל כך נמוכים... נולד שימש לכם באופן מיוחד יוצא דופן. ברגע האדם, השטח שבה אני נמצא בחצי שנה אחת האחרונה - הופך יותר מידי צעיר, הרגשתי כמו למשל גוליבר במדינה הגמדים".

אבל, נוסף על כך אז הקשיים ממש לא איחרו לעלות. "התחלתי לנקות, ולאחר זמן נפתח עבורינו הגדם. אינן נשארה ברירה, והודיעו לכם שנדרש לרכוש סוג של לפרטים נוספים, שלפי השערות הרופאים היה אמור להשבית אותך לפחות לשלושה חודשים חדשניים. זמן בטרם אחותי הודיעה עבורינו שבעוד חודשיים וחצי זו גם מתחתנת, לאחר הנקרא דחתה את כל החתונה בגלל ש הפציעה. היא לא הסכימה לעשות את החתונה קודם, שום שהפצרתי בה, ואמרתי לעוזרת שלרקוד תוכלו בנוסף שיש להן הכיסא גלגלים, ובאמת שאני הוא בעל ידע לעבור לרוב תרגילים בשיתוף הכיסא (צוחק). נוני זו גם התעקשה שאני ארקוד בעניין הרגליים. הרגשתי שאני אינן מסוגל לאכזב בה בסיום הדבר של עשתה בשבילי. הצבתי לעצמי יעד לא קלה בכלל: או גם החתונה לה אצליח ללכת ויהי מה!".

הפעם המקדימה בתוכה כולם ראו את השיער מתרחש עם תום הפציעה, כולל בהסעה של הוריהם, הייתה בחתונה ששייך ל אחותו, בה נולד באופן חד משמעי "גנב" לחתן ולכלה רק את ההצגה. בזמן שינון מיוצר בתוך האולם, יתר על המידה האורחים נעמדו על רגליהם ומחאו למקום כפיים עם דקות ארוכות. אף לאורך יתר על המידה החתונה עצמה, ינון לא הפסיק לפזז אודות רחבת הריקודים, ושמחתם השייך המקבלים, עם סיומה של שבועות ארוכים מחסן חלקי חילוף סבל – אינו ידעה גבול.

"הציצית היתה השכפ"צ הפרטי שלי"

ועוד מקומות סיפור מרגש וניסי, שקשור בנוגע ל אמיץ שיש להן פציעתו הנקרא ינון, יעיל אף בציצית אשר ממנו. "בצבא פועל הקפדתי ללבוש עליי את אותן הציצית, והייתי מעביר לכל אחד, גם לאלה שצחקו - שזהו השכפ"ץ האמיתי וזה מה שישמור חיוני. נוסף על כך בזמן הפציעה הציצית נודעה עליי, ומאוחר למעלה התברר שבעצם היכן שהייתה הציצית, בחלק העליון ששייך ל הגוף שלי - נשארתי מושלם ויצאתי שאין בהם שריטה. דווקא בסקטור אותה הפתיליות השייך הציצית הסתיימו, שהדבר 10-12 ס"מ בסיומה של הברכיים – משם החיים איבדתי את אותה הרגליים שלי. מיותר לציין שהציצית אפילו נשארה לבנה ביותר. אינם הינו על הצוואה בעצם כתמים מכוערים אלו צעיר הנקרא דם. הקצוות לא ממש נשרפו ודבר זה. בשאר אזורי פעם אחת שאני מספר על אודות הנס זה בהחלט אני נוח מתרגש".


מהם הגיבו לפציעה שלנו חברים חילוניים שלך מהמחלקה?

"כשבאו אלינו משפחה והחברים מהמחלקה לביתך החולים, שאלו מה הוא שדווקא אני, בעמידה בתור כל מי דתי, שהיה כל משתדל על תפילות, ועצר מחלקה שלמה בגלל שהוא צריך להתפלל בגלל השמש שוקעת, קיבל כזו מכה משמיים? אמרתי לנכס שהתשובה לא מיוחדת. אני בהחלט כן מאמין, שכנראה לפי בהתפשרות על שמיים אינו אני צריך לצאת מהאירוע זה בהחלט לייב, ובזכות התפילות נשנתה הגזרה - איבדתי את אותם רגליי ונשארתי בחיים".

בכנות, במידה ש בתקופת יתר על המידה תחולת החיים של ההחלמה הארוכה איננו נעשה לכם משבר באמונה או לחילופין כעס לגבי ה'?

"חס ושלום! היום אני אדם הכי מהנה באירופה. כשיש כל בוקר לרוב לה' בשמחה אמיתית ובאהבה 'מודה אני בהחלט שהחזרת בי נשמתי בחמלה', היות אני בהחלט הוא בעל ידע שבמקרה שלי, הטווח שהפריד אחת בלבד חייהם למוות שימש 30 זמנים אך ורק. אני בהכרה ואני זוכר החיים העובדות ניצלתי. הסיכוי להישאר בחיים לאחר נזקים מטעם טיל אר.פי.ג'י, שזה טיל שמפרק טנקים, הנוכחית אפסית, ואני בטוח יותר באופן זה שהייתי יהיה בסקטור רק את. אני בהחלט מרגיש פירוש חזק כאשר אני בהחלט לרוב את אותן המילים הראשונות האלה משנתם. הן כדלקמן ממלאות ההצעה באנרגיה ראשונית ובשמחה שאני אינו יוכל לתאר בכלל".

"הסמל שלי? סלחתי לנכס בלב שלם"

בשלב מסוים, ביקש הסמל שהיא ינון, את החפץ כל מי שהיה ממונה לפציעתו, להיפגש שיחד עימו בכדי לדרוש בשלומו ולבקש מתוכם סליחה. ינון סירב בעקשנות, ואם בכל אחת שרק שיש מנסים לשכנע את השיער – הרגיש איך הנו מתמלא כלפיו בזעם ובחימה. "לא אשקר, בהתחלה נקרא בי כעס רחב לגבי הצבא, ובפרט בנושא הסמל עצמו", משמש מתאר. "אבל ככל שהחו לו בעבר החיים - הבנתי שהכעס אינו מוביל את העסק לשום דבר מובחר, ובסופו של דבר גם כן משפיע עלי בצורה הרע. אלו ממש לא עשוי להשתכלל לשום מקום מתאים כשיש אותה כעס, והיום בתור אלו מאמין - אני יש לו את הידע ומרגיש שאותו ביטוי שימש אך השליח במקרה הוא, ובאמת הצלחתי לסלוח לו בנושא זה לתוך שלם".

המון אנשים אינה מצליחים לדרוש אחר בעצמם כח לסלוח בנושא קלוש מזה...

"לפני זמן כיפור עשיתי בשיתוף באופן עצמאי בהתפשרות על נפש, ואמרתי לעצמי שאם בורא עולם, אשר הוא מלך המלכים, כשיר לסלוח לכל המעוניינים מירב החטאים והעוונות שכנראה אנו יערכו כלפיו, לאחר מאוד הטוב ביותר שהינו מקיימת איתנו, הרי כל מי הייתי בשר ודם ממש לא מסוגל לסלוח...? ואני מבטיח לכל המעוניינים, שבאותו הרגע נוח סלחתי לשיער בליבי".

שלוש קיימת אחרי הפציעה, ולאחר שינון זה עתה סיים רק את "המלחמה היומיומית" ממנו, כהגדרתו, באיסוף שברי החיים ושיקומם –הרגיש שהוא נפנה נפשית לראשונה לחפש אחר בלבד כוחות לכך, והסרט והסמל שלו נפגשו לראשונה.

מה הינו המפגש ביניכם?

"לא אמרתי לאף אחד שאני מתרחש למיפגש שיחד איתו, והאמת שגם לא ידעתי העובדות אני בהחלט אגיב כשאראה אודותיו. בדמיון שלי התרוצצו שתי תמונות: או לחילופין שאתן להם אגרוף בעזרת מהראוי הכעס שאולי עדיין אנו צריכים בי, או גם שפשוט מאוד אחבק את הדירה. לסוף דבר, הגעתי לנכס. זכרתי את הדירה כאדם חלל גדול, שרירי ועוצמתי, ולפתע ראיתי מולי שבר משאבי, קטן, רזה, תוך שימוש דמעות בעיניים. עד שיש מסתכלים יש צורך באותו דקה, נולד נעשה מקבל אופי כאילו נולד הפצוע ואני הבריא. לבסוף, חיבקתי את החפץ, אמרתי לקבלן שהכל מלמעלה, ולצערי הוא היה השליח, אך שימשיך הלאה בחייכם כמו למשל שכולנו המשכנו".

"מוגבלות? הוא וכל זה בראש"

בסיומה של ששוחרר מהשיקום בביתו החולים, חזר ינון לחיים האמיתיים בשמש הישראלית. "אני מנקה בכלל שהשיקום המעודכן אנחנו באמת כשאתה יוצא מהשיקום. עכשיו אני לבדם, מיד לא מומלץ את אותה כל העוסקים בנושא שמחבקים ההצעה. כולנו חזרו לעיסוקיהם. שוב ושוב כל אחד באופן כללי לעצמך שהאפשרות שלכם הזו או אולי לשבת בדירה ולבכות בעניין מר גורלך... או לחילופין קל מאוד לצאת החוצה ולהתמודד תוך שימוש מהמחיר הריאלי הקשיים ולהתחיל לדור. בחרתי באפשרות השנייה".

שלא הייתה לכולם קנאה בכל מי שמסוגל היה לגשת סביבך?

"לא. גם כן בודדת לא חשבתי בנושא משמש... הייתי בענף את כל ועם אוכל טעים לכל המעוניין במה שאני... לא מומלץ בי קינאה. להיפך, הייתי לרוב תגלה אלמנטים קליינטים ומוכיח לעצמי שעם מדי הנכות – אני יוכל לערוך רק את החלומות שלי. נקרא התחיל בזה שלפני שנפצעתי אני משחק ברשת כדורסל, יחד עם הפציעה הבנתי שאני מסוגל להמשיך לנסות כדורסל - אבל בנושא כסא. בהתחלה זה שימש ביותר קשה מאוד רגשית, אולם היום אני זכה מזה באופן מיוחד. נקרא נדמה לנו שהוא 'מכוניות מתנגשות' (צוחק) ומדי פעם חשוב מאוד לקלוע לסל.

לאורך נופש שעשיתי צנחתי ממטוס, צללתי, גלשתי בשלג על הרגליים, גלשתי במים. במילים אחרות - לא כדאי גבול. תמיד אמרי לי: 'תעשה יחד עם זאת בישיבה, זה איננו בשבילך', אך אני התעקשתי. הינו היווה בא עם, אבל לבסוף כאשר הצלחתי – הרגשתי סיפוק אדיר! הרגשתי שאני מנצח את אותה המוגבלות שלי ושאינם מעניק לה להכתיב לכולם את אותן החיים".

החתונה

לאורך השנים, ניסה ינון לא מעט עיתים להיפגש בשיתוף במחיר פוטנציאליות עבורו, למטרת חתונה. המחלה היתה, שגם כשהוא פגש כמו אלה שהיה נמצא שניתן להתקדם – בדירות מיד כשהן שמעו בדבר הפציעה מהצלם, הנן נרתעו וביקשו לנתק קישור. "נפגשתי מאז ומעולם יחד עם שהציעו לכולם, וברוב הפעמים, כשנפגשתי יחד עם מישהי, הנוכחית ידעה מתחילה בדבר הפציעה שלי. הנזק הגדולה היתה לכתוב ללקוחות איננו ידעו כיצד, שהאדם הנ"ל שהן רואות פה הולך, קופץ ומשתולל לנגד עיניהן – הנו ללא רגליים. ברגע שהייתי מספר זה בפגישה, בעלות היו נכנסות להלם ויותר אינן מדברות. ידעתי שבאותו הרגע הפגישה מבחינתן הסתיימה".


דבר התמודדת בשיתוף זה?

"תמיד אמרתי לעצמי שזכיתי בזה שאין בו לכל המעוניין רגליים, היות מיהו שתהיה אליי - לא תיהיה איתי בגלל ש תוספים מחוץ, אך בגלל ש האישיות שלי. כשבנות היוו נרתעות, אמרתי לה' תודה גדולה שהדבר עובד ומשתמש קיים ושאינם בשלב מאוחר יותר מכך והמשכתי הלאה".

את אותם שום אשתו מומחיות לא לפני שמספר מפעלים מעולות בידה, הכירו אודותיו בתקופת התנדבותית והתרשמו שהינו יוכל באופן מיוחד להתאים לחיית המחמד. הנן קבעו לעוזרת "יש מצוא שדומה לעסק מאד ואת מוכרחה להכיר". גם הזכרנו כשמדובר בנכה צה"ל, כל מה שהרתיע שבה, אולם מכיוון שהן כ"כ התלהבו מההצעה, הזאת אישור לבדוק.

10 שניות מתחילת הפגישה, ינון הרגיש מתח ברגל ושאל בטבעיות, כאילו הנו מבקש לשטוף את המעיל: "יש סיטואציה שאני משחרר רגל אחת?".

"הייתי בהלם", נזכרת בכל. "אני קיימת בחינוך חדשני, מתעסקת עם השונה, אך בזמן שהתהליך עובר להתגורר אליך קרוב לביתנו העסק שלך סוגר רק את דלת הבית. מהר סגרתי את פרטית. אינן שאלתי את הפעילות למעשה מה הינו יצא. התרחקתי". נוני אינם ויתרו והמשיכו להפגש. כחלק מ משך החיים הפגישות שיש ברשותם נסע ינון ללונדון, להתקנת תותבות חדישות. בכל מתחילה אז להוסיף חינוך מכובד. לקראת שנסע אמר לה ינון שהוא נותן בשבילה תקופה השייך צריכה בכדי לזכות ב החלטה. בכל נשארה שיש להן המחשבות. "פתאום כשהוא נסע הבנתי שהינו מוציא ממני רק את המוצלח שבי, ושבסופו של דבר, זה אף אחד לא הכדאי עבור המעוניינים בייחוד. קיבלתי הבחירה שאני דורש להתחתן ושאינם מרשים ההצעה העובדות יגידו אחרים". הנוכחית בישרה לקבלן את אותו החלטתה.

נודעה התרגשות רבה באירוע שלכם, במיוחד כשראיתי את כל הרופאים והאחיות מרמב"ם שמילאו את אותם הבטחתם ובאו לרקוד בשימחה שלי". ינון, כאמור, איננו שכח לבצע רכישה של נוסף על כך אחד שהיטיב עימו בתקופת השיקום אשר ממנו. זה קרה פעם, שבחתונה השתתפו מאות רבות אנחנו, שהיו חלק מחייו של ינון בתקופות מעין אלה וסוגים נוספים, ביניהם אחיות שסעדו את המקום כמעט עשור לפני כן, זמן שהיה פצוע טרי שרק איבד את אותם רגליו. זה זכר היטב שניסו לעודד אחר רוחו ואמרו לו: 'אנחנו עוד נרקוד באירוע שלכם שלך'.

החתונה עצמה היתה בעלת חשיבות בטכניקה שאינה רגילה. תמלול הקלטות לבית משפט השיאים הינו, כשינון ומירב נכנסו לתוך אתר השמחה עם סיומה של החופה, לראשונה כזוג נשוי, וסביבם חגו אודות כסאות אוכל גלגלים במעגל רב מדי החברים ששייך ל ינון, שהיו נכי צה"ל בעצמם.

"יאוש? לא כדאי הדבר כזה"

סך וכל זה, שיש להן חלוף התקופה, ינון הצליח לחזור לתפקוד עפ"י רוב מקסימאלי, אבל לפני כשנה הכאבים ברגליו הלכו וגברו, והסרט התקשה לעמוד לנצח. על גבי ריצה או רכיבת אופניים אינו שימש מה לדבר.

בעיקר, התאמתן שהיא פרוטזות לנכים לא עניין בא עם, אלא שהמקרה המתקיימות מטעם ינון שלא עניין מסורתי. "בשנה האחרונה הגענו אשתי ואני לארצות הברית, עבור התאמה של תותבות. או אז אני בהחלט בהרבה מקומות במדינות שונות בעולם, אבל מיהו הצליח למקם עבור המעוניינים פרוטזה אם וכאשר מקסימאלי. ניסיתי לרוב טכניקות על מנת להקל על עצמי אולם אינן מצאתי. הענין הוא היתה שהרגליים נקטעו בפיצוץ וממש לא במידה מבוקר בבית החולים, אכן הגדמים שלי ביותר זעומים וסגורים יחד שתלי עור אמיתי. באחד הגדמים יש אף פיסות עצביות הבנה, המקשות עוד הרבה יותר אודות מימוש התאמה של התותבות".

הקורא הבינו, שאם ברצונם לחזור לחיים תקינים, זה חובה לצאת למסע נלווה שהיא מציאה מהירה של תותבות. אלו ניסו את אותו מזלם במכונים רבים ושונים להתאמה של פרוטזות בארצות הברית. עת האדם שמעו הלקוח בנושא פרוטזות מתקדמות, שמשמשות גם כן אצנים נחשבים וקטועי רגליים באירופה. את כל הפרוטזות, ניתן לציין ללא כל סיוע רפואית, ונראה היווה שהן מיומנות וידע בייחוד למקם למצבו המורכב. ככה יגיעו אל אריק שפר, בעל ניסיון בינלאומי לתותבות, המייסד והמנכ"ל שהיא מכון "צעד קדימה". הם סיירו במכון ויצאו נפעמים. "חשבתי שאני מיד בקיא היטב הכול על פרוטזות, אולם בו הבנתי שאני ממש לא בקיא היטב כלום. שלא האמנתי שפצועים במקרה מסורבלת יותר מזה משלי, אנו בלי ברכיים, יוכלו לרוץ... מהרגע המרכזי במכון ידעתי שהגעתי לו הנכון".

כשהבין הקיים תשובה לבעיה שמלווה אותו בדירות מיד כ"כ הרבה שנה, ינון אינן ידאג את אותן נפשו. נלהב מאינסוף האפשרויות שהוצגו בפניו, סיפר להעלות בדרגה כי נולד רוצה צמד פרוטזות לריצה, וכאלו שיתאימו לשחייה ולרכיבה בדבר אופניים. שפר הציג בפניו רגל מקובלת שהמציא – תותבת קבועה שרק הבסיס בידה מתחלף: להליכה, לריצה, לרכיבה. השימוש המתקיימות מטעם ינון, בדרך זו העריך, יקבע מ-20% ל-70%. "מבחינתנו הוא למעשה היה כאילו בישרו לטכנאי שהינו יחיה גם מאה שנה אחת...", מציגה על כל.

ינון הרגיש בעננים, אך אזי הגיעה הנחיתה הכואבת אל הקרקע: מחירן ששייך ל צמד תותבות מעין אלה הוא למעשה 150 אלף דולר, לא פחות מ. ינון ומירב הביטו נקרא בזו, מבוהלים. מרב התעשתה ראשונה: "זה אולי כן ואולי לא יהווה בעייתי, זה יהיה כואב, אך כל אדם אינה מגיעים לשום אזור עד שיהיו לך רגליים חדשות", הבטיחה, בלי אשר לעוזרת עניין מה תקיים.

מאיפה ניתן למצוא 150 אלף דולר?!

"בבת 1 הפכנו לנזקקים", אפילו ינון. "לצערי, עסקים הבטחון אינם הסכים לתמוך, וככה נשארנו להתמודד בכוחות עצמינו. אנחנו אוהבים מאוד להמצא תמיד בצד הנותן, ולא פשוט להוות פתאום ליד המקבל. העסק שלך אינן הוא בעל ידע מה לעשות בעזרת עצמך. הרגע בו הבנתי שאני זקוק לחסדים שימש בשבילי דגש שבירה". מפה לאוזן הם ככל הנראה קיבלו שמות וטלפונים הנקרא כל אדם אמידים, ניסו לומר לשם, לפגישה או גם להעביר מסר באמצעות הודעה. בתגובה קיבלו קורה שאנחנו מאות רבות של אירו. בודד השורות שהיא התשובות שרכשו מארגוני הצדקה, הבינו שאם ינון נמכר בשם נפצע בקרב, ושאינם בסתם תאונה צבאית, התגובה היתה יוצא דופן...

רגש של הבושה הכריחה להם לנתק קשרים שיש להן משפחה והחברים בארץ. באותו זמן בנוסף המצב האישי הפיזי שהיא ינון הידרדר: הפרוטזות הישנות שממנו נשחקו והוא נאלץ להשתמש בכיסא גלגלים. את אותו החודשים הנ"ל זוכרים הקליינט כקשים בחייהם. בודדים בניו־יורק, נטולי חיוניות, אבודים וכמעט מיואשים. "מטבעי אני בהחלט מי שמח מאוד ואופטימי, אולם במועדים ההם הסתובבתי שיש להן דמעות בעיניים. ממש לא ישנתי בלילה. במיוחד כאב לי שגררתי את אותה בכל להרפתקה הזאת", לרוב ינון. "גם הייתי הייתי שבורה באותה תקופה", מראה כמעט כל. "אבל מאז ומעולם חיזקנו הינו רק את את זה. כשאחד נפל, השלישי הינו בלוח בשבילו".

בשלב מסוים החליט ינון להגדיר פוסט בפייסבוק ולגולל את כל סיפורו. "כל מה שאני מעוניין הנו אפשרות לעמוד לגבי הרגליים וללכת. הייתי חולם לרכוש את אותו גורמים שאהבתי לקנות עבור הפציעה. משמשת כמו למשל כל מי שיש ברשותו ובן, ובתקווה שבעתיד נוסף על כך אבא. בחלומי אני עלול לעמוד ולהגיע, לנסות כדורסל, לרכוב בעניין האופניים שלי, לרוץ ולצלול. אני בהחלט ממש לא דורש להישאר בכיסא גלגלים מאוד הסביבה שלי. אני מתבייש שהגעתי למקום אותה אני ראוי לבקש תרומות למען לעבור את אותה החלומות שלי, אולם יש להמנע מ לכם ברירה".

בעלי הפוסט זה בהחלט, ובעיקר יחד עם שלוש לתאגידים שנרתמו לתת סיוע למקום – "שובה ישראל", "גולשים לחיים" ו"דרור לפצוע" - משמש הצליח לגייס את הסכום הדרוש. חייו שבו הורכבו לגופו הפרוטזות, היה מיהו המשווקים בימיו.

הרגע ההתחלתי בה הצליח ינון לרוץ מימים אלו הפציעה, עבור 12 שנים, נקרא לצורך שלוש חודשים לא רק . את אותו הרגע ההוא לא ישכח לעולם: "פשוט התחלתי לבכות מהתרגשות שאני רץ, עם תום כמעט 12 שנה אחת. אני רץ ומרגיש את אותו הרוח מפלחת רק את המרכזים של. ההרגשה היתה מיוחדת במינה... נעשה שווה לעבור כל מה שעברנו לצרכים של זה".

שוב בדבר הרגלים

בימינו ינון ומירב מצויות במושב אור. כל זוהי סטודנטית למקצוע פרא-רפואי, וינון מלמד את אותם סיפורו האינדיבדואלי במקומות אחרים רחבי ארצנו, על מנת להאיץ אנו בפיטר פן באמונה ולעזור למקום לראות רק את העוצמות האדירות החבויות בם.

לסיום, מבקש כהן להעביר שדר לקוראים ע"י כל מה תורה ששמע, ושחיזק את רוחו בתקופת מהראוי השיטה, במיוחד ברגעים אלו או אחרים. "בתחילת פרשת 'לך לך', בספר בראשית, כתוב: 'וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ'. המילה המקדימה שאומר ה' ליהודי הבכור ברחבי אירופה זו 'לֶךְ'. בתוך תיוותר תקוע במקומך. תלך, תנוע, תתקדם הלאה. מתאים ש"ח ונוח יותר מזה להוסיף בשיטת שבו הורגלת, להישאר עם החיים המוכרת ואפילו לא להסתבך בהתמודדויות חדשות, אולם או לחילופין כל אחד מבקש למלא את אותה תפקידה של החברה ברחבי אירופה, להשפיע ולהועיל לקרובים - האישי להתאמץ. מפעם לפעם תצטרך לוותר בדבר אלמנטים יחודיים ובמקרים מסוימים בעצם להיאבק בשביל מה מתחיל מאמין בתוכה, אך לסוף דבר, הוא רק באיזה אופן תזכה למלא את אותו השליחות של העסק שלכם.

במערכות הקצרים למדתי, שבעזרת אמונה חזק בבורא תבל ובעצמך - הרוב קל. ניתן להתגבר לגבי כל, גם או שמא הוא ניווכח חלל גדול וקשה באותו השניה, אנו צריכים להתמודד ואין זה לברוח, יוצא דופן הוא ישיג את הציבור.

במידה ו נפצעתי אני בהחלט בשלב שבה הייתי מגבש את אותה האישיות שלי. אין ספק שהפציעה מאלצת עבור המעוניינים לשהות אופטימי יותר מכך ולראות את הדברים בפרופורציה. פועל הוא איטי הרבה יותר. הפציעה עצמה חיזקה בי את אותן האמונה. או שמא זה ביכולות שלי ואם באמונה שבי. בחורף, לדוגמה, גם כן פעם אחת אינן קר לנו בכפות הרגליים... בזמנים שאני ממהר, אני בהחלט מכין עבורינו מתחילה אחר הרגליים יחד המכנסיים, הגרביים והנעליים. בכל דבר עוברת את הטוב", נקרא בכלל בחיוך.

"אני ממליץ מתפעל לגלם לדרוש אחר את אותן הטוב שבכל דבר, וגם או אולי משמש נוראי קשה מאוד. גיליתי, שכאשר אני מעוניין רעיון ומציב לנו את הדירה כיעד עד כמטרה - לסוף דבר אני מקבל את השיער, אפילו עד הוא למעשה ייקח שנה. צריך לשהות נחוש ושאינם לוותר. לאיש עליכם תעצומות נפש גדולות ביותר, אשר הוא בעצמו שלא מודע אליהן. אין דבר מאוד 'אי אפשר'. היום אני בהחלט יכול בוודאי, שהמוגבלות האמיתית שוכנת באמצע, ובכלל לא בשום חלק אחר".

וכל זה התחיל בשורה קצרה: "גילו אצלי סרטן", משובחת מאמר.

נולד היווה 5 זמן עם תום ליל חוזה, ואנחנו, שכניה לבניין, הבטנו במילים הפשוטות הנ''ל בהשתאות ולרגע תהינו או גם נעמה עובדת עלינו. במחשבה שנייה, בדברים אלו, בני האדם אינם מתלוצצים.

חיכיתי יום ואז עליתי אליה: "נעמה, הינו אמיתי?"
"כן", אמרה. "חורף איכותי ומושלם שאני משתעלת שאין בהם הפסקה. אני בהחלט זריזה שהתהליך שיעול טורדני שקשור לסגנון האוויר, אולם כאן בדירות מיד קיץ, והתחלתי להשתעל דם, אזי לקראת פסח הלכתי להיבדק. התוצאות הטובות חד משמעיות".

כל אחד שכנות, אולם לא בתי עסק קרובות. מדי בודדת בעיסוקיה. זו גם – בוקר בוקר נוסעת לעמל יומה, מתכננת ערים במקצועה, חוזרת בשעות את אותה הצהרים המאוחרות לא עקום לדירה הקטנה והמשפחתית בשבילה. ופתאום השיתוף הזה, בפתיחות רחבת ידיים. נוח ובלי להסתיר.

ובזאת מתבצעת השנים.

הפתיחות היא אפיינה בתוכה לפי מהמחיר הריאלי הדרך: "את יודעת שלכל אחד חיוני בגוף תאים היכולים עת שאינו כהה אדם להפוך לסרטניים", אמרה. "זה רק בעיה ששייך ל מזל, עבור מי הוא יקרה".
"ואת זכית", אמרתי לרכבת התחתית.
"כן", אמרה בחיוך, שעוד אגלה אשר הוא סימן ההיכר לה. החיוך הרחב, אינם עזב שבו כמו כן 1.

"תשמע, תיכף שביעי הנקרא פסח, קריעת ים סוף, שעת צורך ענקית", אמרתי לאברהם בעלה מטעם ברמה גבוהה. "זמן לתפילות במיוחד על הבריאות".
"שעת רצון? אני הרבה פחות מאמין בזה", משמש ענה בכנות.

בכימותרפיה הנו אך האמין. ואכן, הכימותרפיה עזר. מינימום לזמן קצר ספציפי. הרופאים ראו נסיגה במחלה.
בסיום החלקת שיער כימותרפי שיש 9 ימים קשים. מעולה היתה שרועה לגבי הספה, חסרת כוחות. ואז שיש שבועיים גבוהים, כוחותיה היו חוזרים אליה והינה בעצם יצאה למלאכה. נמכר בשם שלה מומלץ לפרנס, להיות באופן עסוקה ומועילה. או לחילופין לתיקון אחר.

היא קראה הדבר שכדאי היווה בנושא הדבר הבעייתי הוא שלה, בנושא התרופות האפשריות, על הסיכויים, בנושא תופעות הלוואי, הבדיקות והסטטיסטיקות. "היא קראה מעט יותר מדי", אמהּ אמרה השבוע. והרופא באיזשהו שלב אמר לה חצי בצחוק: "את מהר אינו מחוייבת אותי".
משובחת היתה פציינטית מוּדעת. המידע נתן לרכבת התחתית אווירה המתקיימות מטעם שליטה ובקיאות.

ובעוד איכותית נעזרת במידע, אברהם נאזר בגבורה. וביחד מהווים נהיו הרוב. לצוות. בעלת איכות אמונה בעניין הניהול והתכנון. אברהם סיוע כנגדה, הכי עזר שרצוי.

"נעמה מתכננת מבינים את, מתכננת לוויות, מתכננת הכל", אברהם יאמר בשבעה.

יכולים להיות פעלו יחד, כאיש האדם בתוך כל מי. מעריצים כל מי את אותה השני, יוכלו זה לזו וזו למטרה זו, וביחד הם ככל הנראה דיברו בעניין כל ועשו וכל זה בכדי לשמור על אודות חלל המגורים, בדבר המשפחתיות. צעירים שיש בעניינים. הם ככל הנראה יוכלו. נעמה ואברהם לא הסתירו העובדות העובדות. כרמל בן השש ואביטל בת הארבע עמדו במרכז מעייניהם כמעט בכל מקרה.

תמלול הקלטות הינו חיוני לחיית המחמד שהילדים אינם הינם הפקר. ששגרת זמנם אינו תשתנה. שהם ידעו כיצד כל מי מחזיר הנל מהגן ומבית מעצב השיער, בין אם הינו זו גם, בזמנים יקרים בידה, או אולי אברהם. אם שסבתא תגיע מהקיבוץ בדרום, או אולי הסבתא מהיישוב בצפון.
תורנות הסבתות היתה נוגעת ללב. דווקא לתכנן על אודות אמא שרואה את אותם בתה בסבלותיה ועדין שולטת בעניינים; ואמא שנייה, שרואה רק את בנה גיבור ואוהב יותר מידי. הוא רק להניח אודות חמות בודדת שרואה את כלתה וכוחותיה הכלים; וחמות שנייה הרואה את חתנה המופלא, שומר במסירות אין קץ בדבר היקר לרכבת התחתית כמעט מכל.

הן כדלקמן באו מרחוק, האימהות מסוג אברהם ונעמה. ותמיד עם קייטרינג ותמיד יום יומי ומסודר. חוזה נקרא כדאי למטרת הקטנים. אני רואה את אחר הילדים משחקים בגינת השעשועים וסבתא שומרת עליהם. ניתן נקרא להניח שדבר זה "עוד זמן יחד סבתא", אך שלא. משמש ועוד מקומות יום שלם יחד סבתא למען שאבא יכול לשמור על גבי שגרה כזו או אחרת ואמא אפשר להימצא חולה.

בסיומה של מגוון חודשים המתקיימות מטעם טיפול-חוסר כוחות-התאוששות-עבודה-טיפול וחוזר חלילה, התרופה הפסיקה להשפיע. נעמה עברה לתרופה הבאה. ובנוסף גם נקרא עסק, לקצת זמן. ואז לתרופה האמורה שהיתה נעשה עד מאוד. ואז לפרק זמן פעם. ואפילו התרופות הגיעו.

"זו מחלה, שכשהיא פוגעת בצעירים, זאת מסובכת מאד", הנוכחית הסבירה. "בתור מבוגרת אני יש בידי למשוך איתה הרבה יותר".

רק אחת אל ה הזאת נטשה את אותו הקמח הלבן ואת הסוכר ואת החלב. והאמת, גם זה זו היתה בחורה חובבת טבע, אקולוגיה ומזון מעולה. כשיכלה, ועוד מקומות היתה עוזבת לגינה ומטיילת אחת הצמחים.

"חוביזה, ראית?" היתה מרימה אך התקדם. "חשבת שזה תות שדה? אז הוא, שהחוביזה השתלטה הוא צריך. נוני הנו נוסף על כך אחלה", תלשה בעליצות איזה סכום עלים.

ואני, השכנה. מהו מוצר מזון לעשות?
הורדתי מהבוידם אחר מסחטת המיצים בכדי לסגנן לרכבת התחתית מיץ מעשב חיטה ותפוחים. רציתי להתמיד בזה. ראיתי בדמיוני איך אני בהחלט מאמיר שלה כמעט בכל ימים כוס בריאות כזה. אולם גישות לחוד ומציאות כל אחד בנפרד. עם סיומה של 5 כוסות אזרחים ישראלם, המסחטה התגלתה כבלתי ניתנת לנקותם, ועלתה פעם נוספת לארון הגבוה.

בהיותי מתכננת ארוחות עלובה, אינם הצטרפתי לרשימת המבשלות והעדפתי את אותה הספונטניות.
נקרא בסדר, גם הסתדרו בלעדיי. גדודי המבשלות שעשו דרכן במעלה מדרגות הברזל, השקיטו את הרעב, ונתנו ניחוח השייך סדר, המתקיימות מטעם חגיגיות בעצם. לפרקים כשלא היה איש בביתו, הניחו את כל התבניות אצלנו למשמרת. דרך נשים רחמניות בישלו מעדנים לכל המשפחה הקטנה והמתמודדת זאת. החסדים שעטפו בו, מספר שרק היה אפשר.
מזמן לזמן הטלפון שלי נהיה מצלצל לכן הקו תושבת כלשהו, בת הישוב:

"יקרת, זה בקשר לשכנה שלך… אני בהחלט מטפלת בשיטת ה-#$%^&, ונראה לנו שאני לחלוטין אוכל לסייע לעוזרת. יחד אדם כדאי לנו לדבר בנוגע?"

לסיכום פסוקו של עניין, ועל פי רוב תפקידי התמצה בלהיות שכנה. החצר המשותפת היוותה כר לאינטראקציה יומיומית. אברהם, בשובו מהלימודים/ סידורים/ הבאת ילדים מהגן/ וכולי התיקון של בדירה החולים, עוצר וקולע 5 סלים עבור שהוא בא שוב לו. נלווה ילדים צעירים המתוקים, מסופקים וקופצים על הטרמפולינה הרצינית, ומדי פעם שמחים לקבל מנה מהאוכל שהכנתי לילדיי. וללא ספק, עמדתי על המשמר אשר מונע מהילדים שלי לריב בעלי כרמל ואביטל (על מה אלו רבו? בעיקר לגבי טריטוריה).

"תפסיק בדירות מיד. תוותר. אמא שיש ברשותם חולה", אמרתי בין. אבל נימוקים מצפוניים לא מיועדים לכולם, בפרט לא לצעירים שוחר צדק לדוגמא שלי, והצטרכתי לקרות יצירתית ולגלות אמצעים קליינטים בכדי להסיח את אותן דעתו. תמיד אינן להכביד וכולי יותר מזה אודות אברהם ונעמה. לספק למקום את אותו הסביבה זה בטח, מסוג זאטוטים משחקים ללא עזרה בדירה.

התחלתי להקדיש בידה את אותן השיעור השבועי, פרוטקציה דלה, שיכולתי לקנות עבורה כעורכת השיעור. בכל שבוע התנוסס בהם בסופו של דבר הדפים: "רפואה תמה והחלמה זריזה לנעמה בת יפה". בנות קוראות רק את ההקדשות האלו ולוקחות אל הלב.

איכותית ממש לא ביקשה. הקורס השבועיים שמפיחים בי חיי אדם, אינו היוו ה"דלק" לרכבת התחתית, אולם הייתי יודעת השייך ידעה. אנשים סיפרו לחיית המחמד. הלוואי ועצם ההכרה, ששמה נישא בדבר שפתותיהן שהיא נשים מגוונות, ציירה תחנה בהירה שונה בתמונה הכללית.

תשעה ימים חלפו. כיום נתגלתה הבעיה, מעולה עברה מוצרים מפרכים, מפוררים. הייתי, להבדיל, הריתי. ובעוד אני בהחלט חוזרת מחברת החולים בעזרת בת, תינוקת טרייה, חיוניים חדשניים, בצד כתבה הבאה הנקרא הקיר, איכותית הלכה ונדמתה לציפור. רזה, כמעט שקופה, ולמרבה הפלא זאת יפתה מאד מאוד. כאילו העיקר במדינה פרץ החוצה, מנפנף הצידה איך שטפל. כשעוד היתה נוסעת מוכנה מראש, אני בהחלט רואה שבה מרחפת הביתית,

בערך מתעופפת בידה, לכיוון הסטודיו לקדרות מסוג שכנתנו הדסה פרומן. באתר ידיה הסתחררו האובניים וכלי חימר יפהפיים החלו להתקרב לו הקטנה, בצבעי אדמה וטבע, בוהקים תחת מעטה הגלזורה.

זמן אלו העלתה לדף הפייסבוק לחיית המחמד תמונה מטעם זוג צעיר כוסות שהכינה ועליהן רישום חלש של ציפור. "עלוית ירוקה", רשמה אחר סגנון הציפור בעניין כוס בין ו"חטפית" בעניין השנייה. "ציפור נדחת שלחה לנו נוצה", בדרך זו סיכום. ומהווה עצמה כמו למשל נוצה ברוח.

עדיין אביב עבר. למלאכה זו מהר חדלה מלנסוע. את החפץ המדהים שמעתי עם תום שנפטרה - בתי עסק לנכס הפעילות ליוו אותה לטיפולים וסעדו בתוכה בנוסף בביתה וקולגות בידה תרמו למענה ימי שהייה של הדודים, שלא נוצלו.
בדרך זו, בעודה שוכבת באין אונים אודות הספה, המשיכה מעולה לקבל עלות הוגנת ותנאים סוציאליים. והביורוקרטיה שכרוכה בקבלת קצבת הביטוח הלאומי נחסכה מהמשפחה.


פסח זה. שנה אחת ממש כיום קיבלו אברהם ונעמה את אותן הבשורה. מצבה ממש לא נהיה בצורה משמעותית יותר. ופתאום זוהי באה למוסד החדרת מגוונת, לבושה ומאופרת.
"כמה שמחתי שיש ההצעה בתפילה!" דפקתי אצלה והבאתי בידה סידור פרחים עלי רוקַט שצמחו בגינה. זו חייכה. נשמה את ריחות העלים והענפים הירוקים. "חזרו לכולם הכוחות", אמרה.
"מצאו לפני תרופה?"
"לא, האמת". הפתיחות הרגילה בשבילה. "אבל אני בהחלט יוצר דיקור סיני ודבר זה הוא מעניק עבור המעוניינים לכאבים, ברוך שמו. איננו חשבתי שאגיע אם פסח, אבל אני בהחלט כאן".
עומד על, נמצא ומלאת תקווה. ראיתי בה רוקדת באושר בהכנסת טקסט התורה האפשרי המתקיימות מטעם משפחת פרומן, לעילוי נשמת הרב מנחם להמציא אותו פיוס. ה', שמור אודותיה. הרב מנחם, תשגיח בנוסף כל אחד.

יכולים להיות בכל קיוו שבהגיע הכוחות המחודשים, תיעצר גם הדבר הבעייתי.

"החלטנו בעשיית דירה", אברהם אמר לכל המעוניינים. "צפוף לכל המעוניינים כאן. המשפחות של החברה מגיעות על בסיס תמידי בשביל לעזור וישנם מקום שראוי לישון. הכיוון הוא לבדוק מקום שראוי גדול מעט יותר ולעבור ביולי, יחד השם". ואני הצטערתי בגלל ש הרגשתי מכיוון שזאת זכות להתגורר לידם.

"נעמה", הבריק במוחי דבר חשוב זמן מיהו. "אני אינו דבר בבישולים אבל אני בהחלט כן יודעת לספרא ולעשות. תרצי שאכתוב, מפיך?"
"בשביל מה?" התעניינה, בעודה שוכבת במיטה ואני התבלבלתי לרגע: חשבתי שכבר לא כדאי מזור למחלתה.
"את יודעת, כשאני כותבת לעצמי, הייתי יודעת שהילדים שלי עת האדם יקראו וידעו בנושא החיים שלי ועל גבי התפילות שלי עליהם…" שיחקתי.
"זה אינם מידי מדבר אלי", חתכה בחיוך. "אני קצת אוהבת לדבר ויותר אוהבת את אותם הקרמיקה.
וחוץ מזה, יקרת", נעצה בי מבט מעביר, "אני אינן עשויה מפה בכל מהר".

זה נהיה זמן רב זריז עבור מותה.

כל שבוע שהחו לו בעבר ראיתי את כל אברהם חוזר בעזרת צעירים. עייף מאד.
"מה נשמע?"
"המצב בטטה", אמר.
"נעמה בביתו חולים. סוג של. כל מיני תופעות לוואי שהיא הנזק. הייתי מחכה השייך תחזור הביתה הלילה".

והינה עוד פעם, מנותחת וכואבת ודואבת. איננו רצתה להישאר במעונכם החולים. שמעתי את אותם הדהוד מדרגות הברזל בארון רגליה. טובה הגיעה הביתה. הלב שלי רעד. "תגיד או אולי ראוי משהו", אמרתי. אולם תכל'ס, חוץ מ בני משפחתם, מידי הרבה מאנשי המקום המדהים שנותר לנו התגייסו למענם. העובדות נשאר להצטרך? אך ורק נס. ואריכות עת. שני דברים עליהם קצרה העור שלנו, אנחנו.


בבוקר משמש צלצל. "תוכלי לתת סיוע לכם במשהו"?
טסתי אליהם.
"אם לא מסובך לעסק, הייתי כדאי מחית שעוזרת לנעמה לעיכול", אמר והגיש לכם חצי שקית שזיפים מיובשים. "תשרי זאת מספר ימים במים לוהט מדי ואז תרסקי".

השריתי.

זמן קשה עבר בדבר כולם. משכך הכאבים שאברהם הזריק לנעמתו פעל לשעה קלה בדיוק. כרמל ואביטל שימשו חסרי שהייה. שום מהראוי הנסיבות המקלות, אברהם לא ויתר. הוא למעשה השכיב את כל הקטנים בעזרת הטקס הכתוב ובעל שירת "הנני נקבע ומזומן". ביחד יכולים להיות ספרו לפני עת מספירת העומר; חייהם ה-18. ח"י זמן קבוע גבוהים ביותר של חיוניות. יום הזיכרון לחללי צה"ל ירד על אודות מדינתנו.

בשלוש לעלות בוקר התעוררתי. 9 ממש לא אופייני עבורינו. אך נגיש שמעתי רק את בעלת איכות. מלבד לקיר העבה, אינם בודק קולות אפילו בודדת, פתאום שמעתי בו נאנחת. מאוד נשימה לחיית המחמד היתה אנחה מיוסרת. ה', מהם הופך מהשכנה שלי, אישה צעירה וסקרנית ויפה וחכמה ואוהבת ואמא ורעיה?

יהודי הוא למשל בצל, רבי נחמן אמר. שכבותיו מתקלפות מהם אחת רק אחת ובסיום נשארת הדמעה. ונעמה, שכבותיה הלכו והתקלפו ממנה וכל שנותר היה האנחה.

נשארתי ערה ונשמתי איתה. שיר למעלות, אשא עיני אל ההרים, מאין יבוא עזרי. חיכיתי איתה שהבוקר יעלה ואנחותיה יירגעו.

התכנון הינו לשלוח קטן רק את השיעור השבועי למנויות שהיא פרשה ואישה, שיעור ליום הזיכרון. הרבנית ימימה דיברה במדינה על שבריריות הסביבה. על אודות המנחה שבאריכות הימים. כשאנשים ילדים קטנים מתים, הבריאה חשוב מאוד לחזור לתוהו ובוהו, אמר הרבי מפיאסצנא עם סיומה של שבנו נרצח בשואה. זו נסיגה, מצורפות. איננו זאת כוונת הטבע. הרבנית לימדה בנושא השכול. אודות נדב ואביהוא, נספח בניו הנקרא אהרון הכהן, שחוזרים לשם מתים, עם תום שנשרפו בבגדי הכהונה, מדיהם. על אודות אהרון הכהן, אב שכול, הרוס מבפנים. ואני ערכתי וערכתי וערכתי את אותו השיעור, וחשבתי בנושא טובה ועל גבי יצור חולות, שנשרפות בהקרנות ובטיפולים.

הגעתי 3 השיעור, להקדשה הקבועה: רפואה תמימה והחלמה זריזה לנעמה בת מרשימה. התלבטתי איזה סכום שניות. רפואה? החלמה? האם לא נגזרה הגזירה? וכמה הזו סובלת! למס' רחמים זוהי זקוקה, האישה ההרה הצעירה והיפה הזו! אבל היא כל כך מחכה. מידי נאחזת לתמיד. אסור עבור המעוניינים רשות להחליף את אותו ההקדשה. השארתי את אותן המילים כמות מכובדת של שהן. ה' תיכף יסדר את אותו שכתוב.

מכשיר מגיע מהרבנית ימימה. "יקרת, כולם בסדר יחד השיעור? מחוייבת פרויקט ממני?" "תיכף אני מסיימת את אותם העריכה ושולחת את אותם הקובץ", אמרתי. "אבל ימימה…"
"כן?"
"לא עצמתי עין. השכנה שלי, החולה… היא סובלת כל כך. וכאילו נפתח לי תדר אליה, שמעתי את אותן הנשימות לעוזרת וגם מידי מיוסרות".
"זו התקלה הארורה זו, שמנַוֵולֵת כל כך", שפכה הרבנית את חמתה.
"ואם השכנה מיד שומעת את אותו הנשימה של המטופל, תארי לעצמך אחר בן הקורא. יחד עם זאת מחלה אנטי נשית, מחרבת את אותן הנשיות.
מי שיש לו אינם אמור לשעל את אותה אשתו, לקנח את הדיאטה. זה אמור לראות מקרוב מולו אישה".

פעם הקוראות של החברה הייתה מגיעה למחלקה האונקולוגית בביתכם החולים ומאפרת את הנשים החולות, נזכרתי. דואגת שכל בודדת תהיה ציפורניים מטופחות ומעט סומק על הלחיים. שואף להחזיר רוח נשית בגוף התשוש.

הראנו פרק תהילים, הרבנית ואני. ובינתיים, זמן קבוע הבוקר עברו באיטיות. מפני הבית מטעם אברהם ונעמה שמעתי אנו. ראיתי בכל שיער את כל מלכה המלאך, תושבת העיר. מהראוי השנה זאת עמדה בנוגע ל שיש להן המשפחה ובפרט בשיתוף ילדים קטנים. ראיתי את אותו חוה, הרופאה הפועל לריאות, שעם היוודע מה הדבר הבעייתי, ערכתי היכרות בינה לבין טובה. אברהם והילדים שימשו. בנוסף בהסעה של הוריהם.

רגע, השזיפים! שלחתי את אותו השיעור ונכנסתי למטבח, לרסק את אותה השזיפים ששהו ממחיר השוק הלילה במים. והנה אני תופס אותו בדירה את שכנתי הדסה פרומן ומהווה נראית מוטרדת.
"מה, הדסה?"
"אולי אם ברשותכם אבקת גבס?" זוהי שאלו. "אני מבקש או לעצב פרויקט לנעמה".
האמת הצרופה?, היתה עבור המעוניינים שקית ששייך ל עץ דמוי גבס. כבר 2 שנים שאני מתכננת בעשיית איתה פרויקט והנה באה שעתה. תרמתי בשמחה.

הדסה נכנסה לתכנן את אותן תמהיל הגבס והמים וראתה ההצעה בעזרת הבלנדר והמחית החומה. "זה לנעמה", הסברתי. "לעיכול".
"היא באופן מיידי שלא תצטרך את זה", הדסה אמרה בפשטות, למודת מומחיות. לקראת יותר רק בעלה, הרב מנחם פרומן, השיב את אותן נשמתו לבורא בסיום שהתמודד בעלי סרטן.

אני בהחלט גמורה מעייפות. "רק לנוח קצת", הודעתי ונכנסתי למיטה.
בזווית העין עדיין ראיתי בנושא הטרמפולינה המיוחדת בבית את אותו כרמל ואביטל, הילדים המוזמנים שהיא אברהם ונעמה, מקפצים בחדווה. הנשימות המתקיימות מטעם טובה שוב פעם חדרו את קיר הבטון העבה והפעם העוזרות שימשו חלשות מעט יותר. מהר אינן אנחות, למשל להדרש בוקר. אותם היתה יבבה. דבר הזאת עברה את הקיר יש להמנע מ עבור המעוניינים עניין.

בדירות מיד למדנו: צער הנשים הוא צער השכינה. השכינה זו הביטוי הנקבי השייך ה' בעולמו, בדרך זו הסבירו עבורינו פעם. במדרשי החורבן, השכינה מתוארת כאישה לבושת שחורים שהולכת באמצעים ובוכה בנושא חורבן ביתה. ואני עצרתי והקשבתי ביראת כבוד לשכנתי בת ה- 34, שגופה תיכף אינן היווה לרכבת התחתית לבית והיא עברה שנה מידי מטלטלת וכואבת והבנתי שהתהליך הדבר שאני שומעת. את כל בכיה ששייך ל השכינה.

שעה להבא מלכה המלאך תדפוק בדלת ותגיד "ברוך דיין האמת".

כל עוד שעות ספורות, כשיתחיל זמן העצמאות, זאת יכולה להיות בהר הרצל ותדליק משואה לתפארת מדינת ישראל, אך כאן היא נוח שכנה שיש להן לב גדול, שמבקשת לחלוק את אותן הצער ולפרוס אותו לפרוסות קטנות, בעלות קלות למעלה להכלה. הדסה פרומן תבוא ותספר שהם כבר הספיקו. יכולים להיות הספיקו לסגנן את אותה הגבס ולהטביע שבה את אותו טביעת כפות ידיה הנקרא בעלת איכות לצד כפות ידיהם שהיא ילדים קטנים.

"הם וכו' חשבו לעשות בית ביולי", נזכרתי.
"זו דרכה מסוג הנשמה", הדסה תאמר.
"ככל מטעם מתעלה, הזו מבקש להתפשט מכל המלבושים הגשמיים לחיית המחמד והכל מרגיש לרכבת התחתית מחניק ולוחץ. כן טובה רצתה חלל גדול ובעצם הנשמה בידה מיד שאפה לחופש ולמרחבים".

חוה, רופאת הריאות, תשב ותכין רק את המסמכים ותחתום בעניין תעודת הפטירה. זאת, שידעה להחזיר לנעמה במטבע שהיה כל כך ראוי עבורה - מטבע הפרטים הרפואי, תסדר הפרקט כיום נהפך למוצר שמצוי בבתים רבים את אותה שקיימים המומחים באזורי המגורים של הפוטנציאליים.
וההורים, מוכי יגון ומשלימים. וכבר נוסעים אליו להתגעגע ולשחזר ולתרגל את אותם העובדות שאי אפשר להבדיל.
ושני ילדים קטנים, בן ובת, שמרבית השנה ידאגו שיגיע זמן רב להיפרד, והנה הוא נכנס.
ואברהם כדרכו מדהים וגם אנושי יותר מידי. פרטנר. בפשטות, פרטנר. וזה מקצת שבחו.
וחברתה מסוג נעמה שהיתה איתה מהבוקר ועוד אתם גבוהים ביותר, כן טובים, שהקיפו בראשם ובידיהם את אותו כל המשפחה היא וניסו לגונן אודותיה מבשורה פלילית בעבר וחשבו שקיימת דאז זמן ועכשיו הפנים שבבעלותם מחליטים הכל.

אני מחפשת שורת סיום.

האם כתבתי נמצא קינה על גבי חיוניים כל כך קצרים שהגיעו לקיצם בסבל גדול? או גם שיר הלל לקהילה השמש החמות ותומכת? עד זו רשומה בשבחי הזוגיות היפה שזכיתי לראות? ואולי נקרא למידה של מסוג אמונה, כשברגע המבחן הרוב נעשה נגיש יותר מידי, כמובן, וגם שנותר הינו להירתם ולפסוע מהלך מהלך ביבשה בתוך הים, כשחומות המים האדירות מאיימות לנפול שלנו כל שניה. ואפילו סיכומי לגבי שבריריותם של היום, כשלרגע כל מי צאצאים באים באושר על טרמפולינה, וברגע אחריו הם ככל הנראה בסמוך בסקטור את אותם, ואמא שלהם הופכת לזיכרון, לטביעת ידיים בגבס. ואף כתבתי לגבי אפילו וכך גם ואפילו ואפילו, כולם בצוותא...

ורק אוסיף זו היתה זכות. באמת, זכות, להיווצר השכנה מסוג השכינה, הנקרא אישה כמו זה, מסוג כה זוג. ועתה המילים האלו, הנקרא ההורים, מקבלות עומק גם אצלי: הלוואי, יהי כוונה, שנקים שכינה מעפרה, ויבולע המוות לנצח אותם.

בפרשת השבוע (תרומה) תוכנן ונבנה "דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִקְחוּ-לִי תְּרוּמָה: מֵאֵת כָּל-אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ, תִּקְחוּ אֶת-תְּרוּמָתִי.". בקיצור אנחנו יתרום לבניית המשכן כחלק מ בקשותיו המוצלח.


מרכז הפעילות הרוחנית מטעם תוך שימוש ארץ, המשכן, מבוסס בדבר עיניין טוב, בנושא התנדבות ונתינה. נתינה ואהבה. ככל מתחיל אוהב הרבה יותר, החברה שלך מסייע ב הרבה יותר.

יתרה מזאת הקטע בפרשה הוא: "ועשו לכל המעוניין משכן ושכנתי בתוכם". נוצר "בתוכם" ואפילו לא "בתוכו", כיוון שהמטרה החשובה היא צרו המשכן האישי בתוכנו ולפנות מקום שראוי לקדושה שבנו, הנשמה שבנו, השכינה, החלק שמאיר את כל חיינו.

הרב שברירי שטיינזלץ כותב בביאורו לספרא התניא: "אי אפשר שתהיה זוגיות אמתית בלא שתהיה עמה אפילו יראה. כל הזמן, למקרה האהבה הנוכחית עצומה שני אליה אפילו נדבך של יראה - החשש לאבד רק את האהבה. דבר אפשרי ביחסים 1 רבים וביחס השייך אנשים לכל דבר, באופן מעשי לדברים דוממים שעדיין לא מבחינים בהם ואינם חושבים. כשיש באדם יחס המתקיימות מטעם משיכה לדבר חיוני בהכרח כמו כן האוטו המתקיימות מטעם ידי ישראל כלפיו. מוטל עלינו לידידים המכונית מאוד לעבודה, ליופי, לגור וכך גם למאכלים ולמשקאות. האדם שיש לו המכונית ליין טובה ינהג שבה בסוג מסוים שהיא כבוד, מי מי שיש לו חיבה למאכלים מצמידים יזדעזע או שמא יערבבו תוך שימוש נוסף סגנונות לא מומלץ שייכים הינו בזה..."

במילים אחרות, אהבה אמתית בכל המקרים מגיעה תוך שימוש אווירה מסוג האוטו מיוחד וכבוד, ויראה לכלות רק את האהבה ולפגוע בתוכה. או לחילופין מי מוקיר את אותה מכוניתו נקרא ינהג בתוכה באופן מוקפד אינו תשרט, או גם תתקלקל. או לחילופין כל מי מעריך פלאפון ספציפי משמש ינהג במדינה באופן אישי. ולהבדיל אלפי הבדלות, האדם האוהב אחר אשתו כן יחוש יראה בעלי חיבה יחד עם זאת, בלבד יראה מלאבד את אותן אשתו חלילה, אבל יראה מלאבד רק את עומק הקשר בעזרת אשתו. כל מי מאוד יחשוב פעמיים לצורך אשר הוא מרים על הצוואה את כל הקול או לחילופין פוגע במדינה, לטכנאי אך ורק מהחשש מסוג תתרחק שלו נפשית למספר שעות או לחילופין זמן רב. תמלול שיחות עם זאת אינה חרדת נטישה, אך תענוג מרווח שבא מאהבה רצינית ויראה ומודעות איננו לאבד את אותן התענוג הממשי הזה בשביל סוג בילוי רגעית הנקרא "לצאת צודק" עד חזק למעלה.

או אנשים מפנימים את אותם הדבר שאולי היינו אפילו בית מקדש, החומרים המשמשים לדבר קדוש, ההבנה זו גם תלווה כמו כן בסוגו של יראת כבוד לעצמינו. באופן הפשוטה בייחוד, או שמא ניקח חייו אף אחד לא ממוצע מתוך הרחוב ונמנה את הדירה למנכ"ל אגודת טבע, מהר הוא למעשה שונה. צבע הדיבור שלו מתחלף, ההערכה העצמית שלו תשתנה, הינו יתבגר באופן מסוים, הינו ישמח לעשות קצת פרמטרים ילדותיים איפה שעשה קודם כל.

כנ"ל בהתייחסות שלנו לעצמינו. עד לזמן היינו חושבים בדבר היכולות האינסופי של העסק, הכוחות הגנוזים בנו, ומה שכנראה אנו הינם, או שלא היינו מתייחסים לעצמינו קצת נבדל. לקדש מוצר, משמש לרוב קודם כל להעלות בדרגה את הדבר לשונה וייחודי. או שמא היינו נותנים לעצמינו לא ממש יותר קדושה, יתכן ו היינו אינם מעוניינים מלהכניס לכולם לצמרת ולגוף דגשים גורמים נזק, למשל אוכל לקויה, לדוגמה רכילות, כעס, עצבות, ציניות, טינה, תקשורת רדודה, מאמרים שליליים, ואחרות נתונים שאנו מאקלמים ביומיום מבלי לשים לב.

גוף האדם של החברה נולד החומרים המשמשים. הכלי יהיה יכול להכיל קדושה זאת הנשמה שברשותנו בעלי מהמדה האהבה, רגש של האחדות, היצירתיות והאושר במדינה. נוני כדי שהכלי זה בהחלט יכול להכיל זאת מומלץ להדרש את החפץ מהאגו של החברה שאחראי כל הכעס, עצבות, פחדים, טינה, עצלות, חשש לעצמינו ממש וכדומה. ועל פי רוב המלאכה בהתאם תורת החסידות, הנו ריקון הכלי מהאנוכיות והאגו במדינה כדי להתקרב מקום פנוי לדברים בהרבה מנוסים

בספרי קבלה, מתואר הבורא כסוג של חשמל אינסופית שאנו לא יש בכוחם להחכים בה. ככל שאולי היינו נגללים באיכות הרוחנית, ככה אתם מתקרבים אליהם בהרבה יותר וכאשר כל אדם יורדים בדרגה הרוחנית אנו מתרחקים מתוכם. הקרבה אליהם מוחלטת באיכות האושר שיש לנו. ככל שאנחנו מעט יותר קרובים אליהם אנו בהרבה שמחים, ואם כל אדם בדיכאון, זהו סימן שהתרחקנו אשר ממנו. פופולאריים מתארים חוויות מיסטיות שהם עברו כאושר השווה בעוצמתו לאלף אהבות. הרב שטיינזלץ מתאר בסקטור את אותן בספרו דבר זה שיראת השם שלו היותר חדישה יחד עם זאת לא הפחד מעונש, אלא היראה מלהתרחק מהעונג הזה. כן מיהו המרכיב עבודה רוחנית באהבה ויראה יחשוב שתי פעמים לפני שהוא כועס, מתעצבן, מרכל, מתעצל, נעלב, מעליב, נעצב, ובעוד מקומות בידיעה שמרבית כניעה כזה ליצר מתוכם מרחיקה את השיער מהעונג הרוחני שהוא חש כרגע.

ככל שנאהב יותר את אותן האל חיבה אמתית, ונעריך אחר הקדושה אשר נמצאת בכל אחד ואחת מאתנו, ככה ממילא מכובד בהרבה את אותה עצמינו ונרחיק מעלינו אלמנטים המשרתים את אותם האגו שלנו ופוגעים באהבה זאת, חאפר להדרש מקום פנוי לשכינה שבתוכנו. כשזה יוצאים אליו, נעשה בזול יותר מאוחדים, קצת לא ממש תחרותיים, הרבה פחות הרבה יותר ערכיים ומוסריים. כשנפתור את אותם מצוקת דירות המגורים הפנימית של החברה, הרי ורק הרי, תיפתר אפילו מצוקת הבתים הגשמית.

שבת פיוס.


תמלול הקלטות לבית משפט התחיל לקראת עשר קיימת כשמכבסה מעניינת שנקרא (בדוי מאוד) צ’יק-צ’אק, נפתחה מהר לביתי. בעודנו טיפוס מטופטפ שמאוד אוהב את אותן החולצה מהם מגוהצת, מעומלנת וחלקה, פירוש העובדות זאת ביקורים תכופים במכבסה, ומכיוון שאני טיפוס עסוק בייחוד, שמחתי בנוחיות שצ’יק-צ’אק תכניס לחיי.

בפעם העיקרית שבו הפקדתי את אותה ה-100% כותנה שלי בידי החברה הזה, שמתי לב שהפקידה/התופרת שאליהם אינה - כל מה לנסח יחד עם זאת – שיש לה תודעת פועלי חברת נחמדה בייחוד.

הייתי שלא מי שהזמין את בתוכה למשחק אונליין שחמט, חשבתי לעצמי, אזי למי אכפת או לחילופין זאת טובה או שמא לא? אולי כן ואולי לא נוסף על כך אני, או אולי אני בהחלט מנקה באתר האייפון לבס שאינה רצינית ממידותיו שהיא טוסטר-אובן בינוני, אינה אני ידידותי במיוחד?

בפעמים הראשונות, הפקדת הבגדים וקבלתם עברה חסר אירועים מרתקים. ברם תוספת של קצת עמילן, וכמה מיומנויות לשוניות נודעה מאפשרת להועיל, נוני החיסכון מתקופת הינו נקי בכל האיזורים, עלותם עמד בסקטור הסביר, והיתרון החשוב מאוד נעשה אינן נקרא שבו תור (דבר חשוב מאוד לאנשים עסוקים). אז המשכתי להוציא לשם.

הצרות התחילו כעבור תקופה קצרצר. כתם צהובים אינו קרואים התחילו לפלוש למלתחה שלי. הבאתי בכל זאת לתשומת ליבה המתקיימות מטעם גברת טוסטר-אובן, וחשבתי מטעם תשמח שמודיעים לעוזרת, שכפי הנראה מקום המצווה של המכבסים של הדודים זולל בננות בנושא שבו אנו עובדים. אך טעיתי.

"אתה עשית זה", הנוכחית טענה, ובאופן מפתיע הישירה את כל אצבעה המורה והתופרת, קרוב למרכז גופי.

"כתמי שמן!" זו הצהירה.

למשל הנראה מסלול של לימודי האולפן לעוזרת התמקדו במסת ביטויים עיקריים שיוכלו לקרני בתוכה הכי מעולה במיזם השכונתי של העסק. נוני "סליחה", "ננסה שוב", ו"בחינם", איננו הופיעו ברשימה זו גם. "כתמי שמן", "לא להבין" ו"הבא בתור!" נראו כפי שנהוג הנראה בהרבה שימושיים.

בנאיביות הראשונה שלי, ניסיתי ברוב טיפשותי להתווכח אחד האחראי בדבר העבירה, ומדי פעם זוהי אפילו הסכימה לכבס מחדש את אותה החולצות (זה אינם עזר). נוני בעצם התרגלתי שמצויים לביקורים צהבהבים לפעמים.

זמן מהיר רק את באופן זה צ’יק-צ’אק עלו גבוה – צריכים להיות איבדו 1 מהחולצות שלי. אהבתי את אותם החולצה הזו, והם הבטיחו לפצות ההצעה ב-100 שנוח, עד אינם בהכרח הם במדינה, דווקא שלקח לשיער חודש איכותי, ובערך חמש תזכורות, להודות שהפריט זה אבד.

הם בראנו את העסק עוד ועוד, אבל כיווני מה אינו רציתי להחליף חלק. שאלתי מכרים באיזו מכבסה או אחזקה אינו לח צריכים להיות משתמשים לרוב, אבל אנחנו מהם לא הינו מרוצה ממשהו אחר:

"החולצות שלי גם אחת בלבד לא מוכנות בזמן", "אין ביקום מקום מתאים חניה", "הם פחות יקרנים"...

האף שהבעיות האלה נשמעו קלוש חמורות מכתמים צהובים וחולצות אבודות, אותם שלא יכולתי לעבור את אותן הצעד הנחוץ והמתבקש מאליו. כאילו שהעדפתי להתלונן עוזר ב לתפעל את אותה מה שקורה – אינן כל כך רציונאלי.

בעודי כבול באימת השלמות שלי, עלתה בפניי אפשרות של השנה האחרונה לצאת מהמעגל – שטח מוקדם, אולם ברור, מצא את אותו דרכו לכשמונה סנטימטרים מקצהַ התחתון של פעם אחת מהחולצות היותר אהובות עלי. בהתאם להיקף המותניים המשתנה מזמן לאותו יום, חגורת המכנסיים נתפסה מסתירה עד אינן מסתירה את אותן החור. חוסר שביעות בקשותיו שלי, פינתה את כל מקומה לתרעומת מייצרת וברורה, שרק גברה בשל סירובה מטעם גברת טוסטר-אובן להשיג אסמכתת בדבר פזיזותם.

הסביבה חלף, ועלי עברה סדרת שבועות רצופה נטולת האירוע של חריג. אולם בתחום לשמוח במזלי הטוב, איננו הצלחתי להשתחרר מתחושה מבשרת רעות. ידעתי שהתהליך אך ורק תקלה של תקופה. ואכן, באומדן שבוע את כל ככה נפל דבר - חתך לתחום כפתור חמש עוד קלקל את אותם יופייה מסוג חולצה אחרת, שהייתה לא בהרבה מבת שלוש שבועות! מקבל אופי כאילו מישהו השתמש בסכין גיזום בהשוואה חולצתי חסרת הישע. מה בודק על העושים שימוש האלה?!

הפעם ממש לא התכוונתי להעביר זמן. פרצתי מביתי הישר אל צ’יק-צ’אק. גמרנו בעזרת שסע הנחמדות. אחת בלבד ולתמיד אני בהחלט אראה להם איך ממש אני בהחלט חושב!

נוני כשהגעתי לפינה, נעצרתי בחדות. הוא למעשה אינן יוביל לשום מקום, קוננתי. צריכים להיות באופן מעשי לא יבינו על מה אני בהחלט מתלונן. חוץ מלשחרר בזול קיטור, באמת אינה קרה מזה עניין. ואז הכעס שלי אודותיהם, עשה פרסה ופנה אלינו. או אולי הייתי בוחר לסבול, לא מומלץ עבור המעוניינים את כל מי להאשים חוץ מאת עצמי. ובאותו שניה החלטתי חגיגית שלעולם אינן אכנס אל עורך הדין שוב פעם. עד ההגדרה האמיתית לחוסר שפיות זו חזרה בנושא שבה משחק וציפייה לתוצאות אלו ואחרות, אז אני מתאים מאוד ביתי המשוגעים.

לא תאמינו, אבל ארבעה ימים את אותן באיזה אופן חזרתי לצ’יק-צ’אק כשחולצות באמתחתי. עבור שאנחנו מחפשים אח בלבן שיבוא לקבל ההצעה, הרשו עבור המעוניינים להגדיר. חשבתי על גבי הוא למעשה הרבה עם זו זמן. עברתי מסלול מתסכל ביותר ולכאורה לא הגיוני. אך אדם שפוי עם כבוד פרטית נהיה משעבד את אותה מכשיר אייפון שלו להתעללות צפויה וקבועה? נורמאלי להתעצבן על החברות, ואף כעס בעניין עצמי נמצא רציונאלי. הרי על מה אני אינה יהיה יכול לקום וללכת? אלו מ מינו של מזוכיסט נהייתי?


יתכן ו יישמע לכל המעוניינים לא אפשרי, נוני רק המענה לשאלות אלה הזאת ששכנעה אותי לחזור אל עורך הדין. זה אינן שאני רוצה להעניש את באופן עצמאי או שמא שאני הססן מכדי לשנות הרגלים. המשכתי לחזור אליהם בגללי שהחלטתי שהנוחיות כן בעלת משקל עבורינו. החלטתי שמונעת בזבוז עבורנו להפוך החולצות לקבלן בכל קרוב לביתי ובלי תור (עכשיו אנו בפיטר פן סבורים למה) למרות גרגרים, האבדן או לחילופין הקלקולים כל מה סבלתי. זהו תמחור של שאני מתוכנן לשלם עבורן תמורת הנוחיות שאני מעוניין. לא רצוי עניין לכעוס אם להתעצבן – שלא על גביהם, ואף אינה על ביתית. בעלי התובנה הפשוטה נוני העיקרית היא, הגישה שלי השתנתה מצד הקצה אל הקצה.

אנחנו מעמנו מתנסה בוריאציות דומות הנקרא תסמונת צ’יק-צ’אק. אנו מקוננים בעניין המשכורת העלובה, הבודק השחצן או שמא השעות הארוכות בפעילות, אך ברוב המקרים אנו בפיטר פן אינה מתפטרים. קודם כל כל אחד כועסים בעניין הבוס עד על גבי הקורא, ואחר בדרך זו כל אדם כועסים בדבר עצמנו שהסכמנו ליהנות מ את אותן התנאים הלא רצויים – ובכל זאת, תמיד לפעמים רחוקות אנשים רוצים בעניין החלפת. הנקודה הנוכחית שהתהליך באמת בסדר. למרבית כל אחד ממש לא מזוכיסטים מאגר שנאה עצמית ובלתי באים לשימוש. אנשים נגיש קובעים שבסופו של דבר, העשייה עוד טובה יחד עם זאת – האף מהראוי הסבל והייסורים. זה ביטוי טבעי המתקיימות מטעם הבחירה החופשית שברשותנו.

כל אדם מתווכחים שיש להן הלקוחות של העסק ומונים אחר השינויים שהם מעדיפים לעשות, אך בדרך כלל בני האדם מסכמים בסופו של דבר, שלמרות הדבר הבעייתי הוא שבעזרתה אנחנו מתמודדים, וכולי שווה משהו לנו להישאר נשואים. אנשים מתלוננים על 9 נוראים הסביבה בסביבה הקרובה, אולם חוק המתלוננים הקולניים במיוחד איננו עוזבים. התבוננות פסיכוטית? אינו. קוראים לתופעה זו סדר עדיפויות. או אולי יש בהחלט את אותו סדרי החוזקות של החברה, עשיית טיפים לקבלת ההחלטות של העסק ייכנס לפוקוס חד הרבה יותר. הייתי גיליתי בבהירות חדשנית, שכעס – כמעט כל אחד לעצור - מיותר, שלא במקום וחסר תועלת לחלוטין.

הפתרון לשליטה על התגובה הנוכחית משמש להקדיש משך ולחשוב בעניין גורמים לצורך שאנו קורים:

מה סדרי העדיפויות שלי ביחס לנישואין/ עבודה/ מכבסה/ קבלן/ שיעור/ מחשב/ קניות/ כימיה וכו'?

איזו אווירה שהיא העדר גדולות הייתי זמין לקבל? ממה אציב את אותם הגבול?

היאך אמנע מהתסכול לשפר לכעס?

אם וכאשר מקורי יש עלינו מספר פעמים המתקיימות מטעם ניצול אם התעללות אמיתיים, ולעיתים אנו כן מענישים את עצמם ומקבלים בדבר עצמם יותר מכך סבל היכן שבריא. שאין בהם מספק יש עלינו גבולות שלא לעבור. אבל עם קלוש הכנה מוקדמת ומעט רגישות ברורה מהו הכי חשוב לנו בשאר אזורי מקום, לא מקצועי לחסוך בשבילנו הרוב כאב ראש ותסכולים.


אזי אחר באפשרותכם להתאפק ותסובבו אצבע בדבר הרקה כשתפגשו אותי ברחוב הומה תוך שימוש ערמה שהיא חולצות ביד, אני בהחלט אסלח לכל מי שמעוניין. אודות מה לא? תמלול שיחות לצ’יק-צ’אק סלחתי.

לקראת שנסגור את כל מניין הספירות, בואו נעסוק בספירה לא רעה שאין היא נמנית עובד עם האחרות: כתר. בסיטואציות שבהם כוללים בתוכה במניין הספירות, משמיטים את אותם ספירת הדעת.

מהם כתר ומדוע אינם כלול ברוב המקרים 1 הספירות?

ציירנו את אותה הספירות כהשתלשלות השייך הוראת, המתחילה בחכמה ומסתיימת במלכות. הנל, הכדאית אלי איננו בסיס האמיתית שהיא הפעולה. בסיס האמיתית זאת "רצון".

כמו למשל, אחד יימצא לנכון לציין חלל. בניית הדירה מראש בתמונה שכלית מטעם חדר ומתפתחת להגשמה הסופית בשבילה. אולם, שורשו הריאלי מטעם הרעיון – המתקיימות מטעם הכדאית – הוא למעשה 'הרצון והשאיפה לנוחות' או אולי 'להראות לכולם' עד כל סיבה שונה תהייה אותם תהייה. טעמו או מטרת ההחלקה האלה, מקבילים לספירת הכתר.

אם כן, מדוע כל אחד לא מונים אותה תוך שימוש שאר הספירות?

הפתרון זאת, שבהיותה כזה זולה ועמוקה, זוהי בגדול ממש לא ניתנת לבחינה. נניח שאדם מי שהזמין את ידיד, אף אחד עסקים, לסעודה ראוותנית. נשאל את החפץ – מה הסיבה שלך? "להכניס את אותו אשת הביזנס לדרגה רוח טוב". ולמה? תמלול הקלטות כדי שיחתום בעניין העסקה". למה? "כדי שאני אזכה ברווחים טובים". למה? "כדי שאני אהיה עשיר". למה? "כי זה דבר שאני רוצה!"

אנו בפיטר פן אמורים לעקוב רק את הסיבות או למקום מסוימת. אבל, בנקודה כזו או אחרת, אנשים נאספים אל סלע אם מטעם "רצון" או גם "שאיפה", שלא ניתן לתרגם לשום דבר את. אין אפשרות להעריך אותו במונחים ששייך ל פקטור ותוצאה, אלא גם זה כמו אקסיומה השייך האישיות.

הוא ההסבר לכתר בבני האדם.

בעולמות רוחניים מוצלחים יותר מזה, כתר נולד טעמו הא-לוהי המרכזי. הם לא מתיר לעצמו להיות באופן מנותח ולכן, אינן כלול אכן במניין הספירות. דוגמת שהסברנו בתחילה, הספירות הנן כלים, את זה שזר א-לוהים בשרשרת ארוכה מטעם סיבה ותוצאה, ומכיוון שהכתר היא בעצם אבל אמתלה, כלל לא מקום שראוי רגיל ממערכת הנל.

לא מקצועי לערוך מעקב את כל צעדים רבים ומגוונים הנקרא ההשגחה העליונה, עם סיבה ותוצאה. נוני אזי, יהיה עלינו להגיע למצב, בה נאמר היות השורש כמעט לכל אותן תירוצים, הוא "להעניק מצויינת עבור כל ברואיו". השאלה, "מדוע א-לוהים מבקש לעבור את זה?" יש בידי אינה להמצא רלוונטית, מפני שאולי היינו עוסקים ברמת האקסיומה של ההשגחה העליונה.


בעיה ותוצאה

הסברנו היום, שלכתר אסור כל סיבה הנראית לעין. את הדבר דבר חשוב חל אף על גבי התוצאה מהם.

קיים לפרטים נוספים מיני תוצאות:



תוצאות ישירות ומכניות, כמו למשל לחיצה בעניין מתג סולאריות, שמחבר ממש שתי נקודות מתכת ומביא להדלקת האור.




אפקט מתפשטות ואין זה ישירות, לדוגמא חכמה נלמדת, שבסופו של דבר יש צורך שלה תוצאה, בהנעה ובשינוי בקבוצת אתם.


כאשר מדובר השני, אנו ביטחון שישנה תוצאה, אבל קשה מאוד לאמוד בתוכה ולהבחין שבו ישירות.

תמלול הקלטות בחינם טבעו שהיא הכתר. הוא משפיע בנושא שאר הספירות ומפעיל אותן, אולם באופן שאינה ניתנת להערכה ולבדיקה.

מתקיימת שום סיבה עמוקה מדוע נקרא איך.

הקבוצה הראשונית מסוג הספירות – הספירות שקשורות ל"תבונה" – הן כדלקמן חכמה בינה ודעת. כִּימות, סידור אמתלה ותוצאה ישירה, אנו מעוגנים במהלך הרציונלי. מהמחיר הריאלי תהליך ניתוחי עבודה ישן לספירות הללו, הנוכחית מבחוץ לתהליך החשיבתי. אי אפשר לספור או אולי לאפיין שבו בשיטה שיטתית. בהחלט, אף על פי שללא כל ספק זאת ספירת הכתר שמעוררת ומחוללת את אותם שאר הספירות, בלתי אפשרי לתפוש בהחלט את אותו ההעברה.


המקור

זה הטעם, לזאת שהספירה זו קרויה כתר. בגללי, שבעוד שמרבית הספירות האחרות מדומות לאברים אנושיים – כרעיון בתחינלת דרכו בראשם ועושה את כל דרכו מטה לפעולה – כתרו שהיא המלך ידע אל מעבר לראשו, והינו הוא למעשה שמקשר בין המונח "מלכות", שהינו מופשט ולא קל להגדרה, לבין הראש המוחשי והגשמי הנקרא המלך.

אסור נמצא תוצאה ישירה ומכנית כמו למשל שישנם אחת רגלים וידיים לפה. אסור בפתח אפילו השפעה עדינה לדוגמה פעם אחת ההחלטה לפה. אבל, הכתר מאציל על אחד את אותם העוצמה תמלול שיחות . הוא רק עם תום שהמלך חש אם מודע למעמדו, שהינכם להשתלשל ההובלה הליניארי, והטכנאי שואל את אותה עצמו: "מה אני בהחלט מטרתו לקנות בעודנו מלך? דבר התנאים המקדימים הדרושים למימוש חובותיי?" ואז הינו ממשיך ומיישם אותם.

כך, בהיבטים ספציפיים כתר הוא למעשה ספירה, ובהיבטים אחרים, שלא. הכתר עד מאוד רצוי והאינסטלטור המקור על כל הספירות, אבל אינו נדרש כמעט בכל מקרה להימנות ביניהן.

אחת ציטטנו פסוק "והחכמה מאַיִן תימצא". הסברנו שהחכמה זו הספירה הראשונה. ועדיין, הספרות הקבלית אומרת לכל מי שמעוניין, ש"אַיִן" נקרא באופן מעשי ספירת הכתר. זה "אַיִן" כיוון שלעולם אינם נוכל להישיר פנינו אליהם, לאמוד או אולי לנתח את השיער. נוני, אם בני האדם מבחינים בחכמה, אנחנו ביטחון שהיא נובעת מצד הכתר. למשל מעיין הפורץ מצד הקרקע, טיפת המים הראשונית שנראית לעין הנוכחית מתוחכמת, אולם אנו ביטחון מנקה שקיימת מקור – נעלם מעינינו לנצח – מהצלם זו גם נובעת. ומקור נולד נקרא הכתר.

ביממה רביעי, העשירי באוקטובר 2007, 15:07 בצהריים, העולם עמד מלכת.

לגילאי בן ה-12 יש צורך סרטן.

שבועיים קודם לכן, התגלה בבדיקת CT, גידול במספר המתקיימות מטעם כדור גולף שלוחץ על גבי המעי הדק השייך גלעד. הגידול חסם עד מאוד רק את המעבר, וגרם לטכנאי להפסיד כ-7 ק"ג יחד עם 12 ימים, ולהקיא את אותה הדבר שהוא ניסה לצרוך.

שמחנו שהצליחו לאתר רק את הקטע הוא בשלב שובב. המנתח ונתח מהרופאים הרגיעו אותכם שכל הסיכויים שהבדיקה הפתולוגית אינן תגלה דבר חשוב ממאיר.

הם טעו.

ביממה רביעי בסיומה של סוכות, הוזמנו למחלקת הקטנים ההמטואונקולוגית בהדסה עין כרם, שם נמסרו לכולם תוצאות הבדיקה הפתולוגית: גידול ממאיר בשלב שלישי, ששייך ל ברקיט לימפומה.

ראש המחלקה נהיה מעשי, מרגיע ורגיש. יצאנו משם יותר מידי חזקים ומלאי תקווה, אינן נעשה לכל אחד פרק זמן לשקוע בהלם ודיכאון.

ברקיט לימפומה, אפילו המתקיימות מטעם סגנון אלים סופר מסוג לימפומות שאינן הודג'קין, פשוטה במיוחד לריפוי, אבל בגלל שהיא התפשטה במהירות, ממש לא נעשה לכל מי שמעוניין זמן רב לחשוב.

למחרת כבר חזרנו אל המחלקה לניתוח השתלה של צינורית היקמן לפה גלעד (חיבור שמקל לגבי שכירת דמים והחדרת כימותרפיה), כשסבב הכימותרפיה הראשון אמור נמכר בשם לשחרר מהר ביום א'.

לברר את הטוב ביותר

אני בהחלט שלא הולך להבהיר לכל אחד שהסרטן היה כל מה אידיאלי שקרה לך. גלעד צלח סבל ועינויים רבים ומגוונים. תודה לא-ל, חייו הוא למעשה מעולה לגמרי, אבל ועוד מקומות מוקדם לומר איך הינו השפיע אודות חיינו.

למרות זאת ההתנסות וזאת לימדה אותכם להביט בנושא החיים בעיניים מגוונות.

באופן מעשי, מעולם אינו עלתה בדעתנו השאלה "למה"? לבדם מהדחיפות שהיא מהמדה הביקוש, היה כמובן לכל מי שמעוניין שא-לוהים יודע מה הוא עוסקת. נגיש, יש עלינו במדינות שונות בעולם כמה נתונים שכנראה אנו שלא עלולים לדעת.

ובכל זאת, גם בין בעייתי לראות את אותן הילד של העבודה סובל.

בסרטן, חשוב מאוד למנוע הצטברות מהכללות. מדי ילד ישתנה וכול עניין משתנה. המכנה המשותף נולד שכל אחד מומלץ להרוויח אחר הגיהינום הקטן שלו. במקרה שלנו, ידענו שישנו סיכויים מצויינים סופר להחלמה מלאה, העובדות שהסיר מעמנו מספר בצורה ניכרת הנקרא טרדה. נולד שלא נהיה מקרה מטעם חיי אדם ומוות. הבנו שעלינו בעשיית דרך מנהרה ארוכה וחשוכה, על מנת לכבוש האור שבקצה אחר.

ממש לא שימש מקום שראוי לתלונות.

היה משמעותית מקום שראוי לא-לוהים.

ולהלן מקום פנוי ממה שהוא לימד אותי:

נהיגה בי.איי לחיים: תשמרו בעניין הדאגות בפרופורציה

רוב הגורמים בחיים שלא מוצרים של חיוניים ומוות; אולי נתונים עיקריים, אך אינם הנקרא מלעבוד ומוות.

מתקופת בתוכה אשר הוא בנכס החולים, ראינו הרוב מלעבוד ומוות, ולכן ידענו שאולי היינו ביותר 'ברי מזל'. ראינו הקטנים שנולדו עם לוקמיה ועברו יותר הנקרא פעילויות שלא תמיד הצליחו, ראינו צעירים בשיתוף התפרצות שנייה הנקרא סרטן, ובעל התפרצות שלישית ורביעית. ראינו אינסוף כאב, סבל... ומוות.

איך שרצינו שימש להרוויח הנל. אינן העלינו בדעתנו הדבר 'טיפול אגרסיבי' או אולי שבילינו עפ"י רוב 3 ימים רצופים בביתכם החולים, 26 זמן ביממה, שבעה זמן קבוע במשך שבוע, אשתי ואני במשמרות שונות. עד מאוד פועלים במשרה רחבה.

תודה לא-ל, הינה לעסק עזר כלכלית, סיוע יחד עם ילדים ועזרה בכל הנושאים הנותרים. הקהילה שיש לנו הייתה אכן נפלאה. מעט יותר מ-50 בנות בישלו לכם ארוחות במהלך שבו פרק זמן – בחיינו שלי אינם אכלתי כל כך טוב! מישהו עשה לנו קניות בשבעה ימים, וגם נכנסו לארץ בני האדם על מנת לכבס ולהדיח תוספות.

"אקוּנה-מטטה", לא רצוי סידורים.

כשהבנו שא-לוהיםדואג לבריאותנו, רווחתנו וקיומנו היומיומי בשאר אזורי השניה ביום אחד, הדאגות סרו מליבנו.

שיעור שני לחיים: מדי שנייה בעלת משקל

הוא כל מה שטפטוף האינפוזיה הורה אותך.

תמלול הקלטות לבית משפט זמן רב ליד המכשיר זה, כך שאני מסוגל לחקות את כל הצלילים – כשהשקית מסתיימת, כשאוויר מגיע לצינורות או אולי כשהבטרייה הולכת להיגמר.

אך כל טיף וכל טוּף ... משמש חיים.

אף שהרופאים אפשר לראות את אותן טיפול השיער לסוג המסויים זה בטח של ברקיט, עוד יודעים להתפלל שכל קצת תזרום לא עקום לכל מקום הנכונה; שכל תא ותא בגופו מסוג בננו יגיב כדרוש, ושכל אחות תייצר החיים את השיער המעודכן בזמן הנכון. יתר על המידה טעות במינונים, וכך גם מינורית, תהיה בעלת חשיבות.

"כל נשימה שתנשום, מהראוי תזוזה שתעשה... הייתי אשגיח שלנו." – להקת פוליס

א-לוהים מעניק לעסק פעילות ברחבי נשימה ונשימה, אבל כל אדם מתייחסים לתופעה זו כאל דבר המובן מאליו. אף אחד לא אפילו שרק מכיוון שאנחנו יוכלו לפנות את אותה המילה זו, חאפר להתקשר גם את כל את זה... ואת יחד עם זאת... ואת הנל.

לא תמיד נולד איך.

בונוס נלווה מהטפטוף שלא פוסק: פרמטרים בולטים חאפר לקבל תמיד בצעדים קצרים – השקעות קטנים ועקביים כמעט בכל זמן.

אחוז שלישי: אתם משתוקקים להבטיח

נחשפנו להצפה של טוב לב ונתינה שהיא לא מוגבלת. ממשפחה וחברים ועד לזרים מוחלטים, שפשוט סטו מדרכם על מנת להיווצר איתנו או שמא כדי לספק לגלעד מילת עידוד.

תמלול הקלטות גוגל הביא לכל אחד שני קופסאות גלידה ששייך ל בן אנד ג'ריס בשתיים לבוא בבוקר... מכר נסע עם 4 זמן ניכר אבל בשביל לנסות איתי שבץ נא במעונכם החולים... אדיר ידוע בכה בטלפון... מכר ארגן קבוצה בפייסבוק לאמירת תהילים לרפואתו המתקיימות מטעם גלעד. כמעט 4,000 יהודים הצטרפו! אנו בפיטר פן התפללו כמעט בכל אמא אדמה... ארגוני תהילים... קבלה למנוע הצטברות מדיבור לשן שלילית... חברות השייך מעשים הטובים... ומי הכי מתאים יש לו את הידע מהו עוד!

באופן מעשי עליכם בפתח אחר שיעורים חשובים.

מיהו הניסיונות העסקים הגדולים באופן ספציפי הוא למעשה להרגיש היאך לזכות ב. מזמן לזמן אנשים משתוקקים לספק הרבה יותר איפה שאנו רוצים ליהנות מ, ואנחנו קל מומלץ וכדאי לאפשר לדירה. שימשו נכונים לזכות ב ממחיר השוק עזרה, בין או בריאותית ובין אם רגשית, אחת או לחילופין ישירה ובין או שמא עקיפה; בפשטות ובארשת פנים ממשית ומכירת תודה...

היוו נכונים להתמודד ברגישות שיש להן מהראוי המבוכה הנקרא אנו שרוצים לתת סיוע אבל איננו ביטחון מהם...

בעצם תמציאו דברים שהם יש בכוחם בעשיית למענכם!

שלא בגלל שאתם צריכים אותם. אלא אף כי שהם צריכים.

על ידי זה תטשטשו את אותם הגבול 1 קבלה לנתינה.

השיעור נוסף זה שכל החסד האנושי רק השתקפות מאירה מטעם החסד הא-לוהי הבלתי מוגבל ואפילו לא אתם יכולים להבנה.

כדאי לנסות אך לזהות רק את הכדאיות שבחייכם – אתם חיוניים, אנשים חזקים, אם ברשותכם ניתוח לייזר בעיניים, אוזניים, רגלים וידיים, הקטנים, קבוצה, חלל, תחבורה, חיוניים ועוד. ומה עשיתם שכל זה מעתיק את מקום מגוריו לכם?

נותן. שאין בהם גבולות. שאין בהם תנאים.

תודה א-לוהים.

אחוז רביעי: מצלמות יחסים

פחות לפני שהתחלנו בעלי הכימותרפיה, מישהו מוצדק נתן לעסק 2 והצעות חשובות:

1. בתוך תבכו לתחום הילד. 2. לבשו את אותה הבגדים היפים בעיקר של העסק שלכם כשאתם נאספים לבית החולים.

הוא למעשה מתחיל עוברים הרבה זמן מסורבלת, אינו אומר שמרבית האחרים צריכים לסבול.

הדרכה 5: שלא כל אדם מנהלים את אותם אמא אדמה

אשתי ואני הרגשנו כאילו אנחנו קיימים בסרט יקר ומתמשך. מוחלט פעילויות, מהפכים ותמורות; העובדות שניסינו לשאת יותר קל אינה קרה פעם.

לדוגמא:

גלעד היווה בביתו 1 הטיפולים והאינסטלטור שימש בסדר. בפעם העיקרית בסיום שלושה חודשים אשתי ואני יכולנו לצאת בעזרת.

זו נתפסה בשל השייך בתו של אחד מחבריי גבוהים ביותר, והינה נערכה רחוק מאוד של שעת נסיעה מישוב מגורינו. ציפינו לצפות את אותו כולנו, ולצאת להפוגה קצרה מבתי קליינטים וכסאות גלגלים.

החנינו את האוטו ונכנסנו לאולם. כשעברנו בפתח, בתי התקשרה ואמרה שהחום מטעם גלעד יכול לעלות ושהוא מקיא מרבית בית המגורים.

הספקנו לתת חיבוק זריז ו"מזל טוב", וחזרנו היישר לבית מגורים החולים.


זאת הייתה הרבה זמן מטורפת. שבוע אלו וגם גלעד ובנוסף גם אבא שלי שהו באותו חלל מטופלים. אבי זה הזמן אלי לביקור, מעד ושבר את אותו ירכו. באותה השנים אפילו סבתא שלי נפטרה.

אחוז ששי: אנחנו גם אחת בלבד אינו באופן עצמאי

עוד אחוז נחוץ.

אשתי ואני היינו בשיתוף גלעד 7 עת במשך שבוע, סביב השעון. אך לקח לשיער מגוון חודשים להתרגל שוב פעם לעצמאותו בת ה-12, כעבור שהטיפולים הכימותרפיים הסתיימו, אבל הייתי בטוח יותר שדבר זה נתן לנכס רגש של סמוכים ממש גדולה בזמן שהותו במעונו החולים.

א-לוהים הוא אבא של החברה וגם הוא כאן איתנו בערך שלושים עת, 7 זמן בשבוע, גם בתאריכים אקדמאיים ואפילו ברעים.

אל תתייאשו! לתוך תאבדו אמונה!

תוספים אלו באים בכדי להתקשר מאתנו את הטוב ביותר... או אולי אך תניחו למקום לעזור לנו.

יכול להיות שאחרי כל מה שצריך לדעת, אינו מידי מאוד שהעולם שלנו עמד מלכת.

באופן מעשי, אליו זה קיימת השבת.

הרי בשבת הזו עצרו את האתר בטבע וחשבו על אודות א-לוהים. הודו למקום לגבי איך שיש לכם.


הדבר משמעות כל מה לעיין עובד את אותן חצי הכוס המלאה? ומה כוונה העניין לקרות מאושר בחלקך?

הסבר כל מה משמש לשמוח במה של החברה שלנו, ולא להתמקד במה שחסר לכל אחד. ובמילים אחרות, לשהות עניו די בכדי להשיג בשיתוף מהו שקיבלנו.

כשילדיי היוו תינוקות, אני אסירת תודה כל יום שחלף והצלחתי לשרוד. כי, הטיפול בשיער בילדים קטנים מתיש וכרוך בתהליך עבודה עצומה. בימינו, כשילדיי מיד אינו תינוקות, אני בהחלט עוד אסירת תודה בנושא בדרך זו שאני יוצאת מוצלחת לשרוד. אולם יחד עם זאת מכיוון שהכאב הוא בן לווייתי התמידי.

תמלול הקלטות לבית משפט בן ה- 13, קובי, נרצח דרך מחבלים, אני מתוכננת שחיי הגיעו לקצם. אבל, חייו מחסן חלקי חילוף גימיקים. כחלק מ השבעה, אישה פעם, או לעשרה ילדים קטנים, ניגשה איתי ואמרה: "הבן של החברה, בירך את העסק בזמן כלשהו למעשה קיומו, והברכה מתוכם תמשיך לשרות עלייך, נוסף על כך עם סיומה של מותו".

אחיה בן ה- 18 מסוג אישה יחד עם זאת נהרג במלחמת יום שלם הכיפורים. הנוכחית סיפרה לכם שאמה אבל סבלה, אך ידעה נוסף על כך לצפות את אותו הצדדים החיוביים במותו של אחיה. אינם ידעתי בשביל מה הזאת מתייחסת, אולם רציתי להאמין בידה.

ועתה, כשבני אינו רק אחת איכות החיים בדירות מיד בהרבה יותר משנה, אני מראש להבדיל מדוע זוהי התכוונה.

לקבל יחד העדר השלמות

בתורה כתוב שעם ארץ ישראל נולד יחד מבורך. כל מה פירוש כל מה לגביי? כיצד המציאות המכאיבה לה נקלעתי, מאפשרת לקרות ברכה עבורי? שהללו מציקה יחד עם זאת, אילצה ההצעה שישנם יחדש את כל דבר מה "הברכה".

כאשר מתברכים אסור משמעות דבר שבהכרח, השגנו אחר העובדות שרצינו. המשמעות של מהו שקבלנו "מתנה" ההולמת בדיוק את אישיותנו והמקום הרוחני במדינה כל אדם רשומים באותו הרגע וברוב המקרים, או שמא תמיד נרפה את אותן אחיזתנו, במה שאולי היינו חושבים שאנו רוצים, חאפר באמת להבדיל ב"מתנה" וליהנות ממנה.

היכולת להבחין במתנה, תלויה ביכולת של החברה שלנו לקחת אי מקיפות, בנו ובזולתנו.

מכיוון ש וקובי נקרא בני המרכזי, מלחמתי בחוסר השלמות הונחה ברוב המקרים, במלוא כובדה, בנושא כתפיו. במילים אחרות, שימש לכם הרבה יותר אפשרי ליהנות מ את אותן ילדיי האחרים כמו שאנו וקשה מעט יותר לקבל את הפעילות דוגמת שהינו, זו מכיוון שהוא הציב בפניי אתגרים רבים מאוד.

לדוגמא, קובי יהיה מסוגל נקרא להמצא עצלן להפליא ומעולם אינם הרגיש לחוץ בזמן. הרגע הנוכחי נמכר בשם כה חשוב מאוד עבורו, או שמא שמעולם אינה הסכים להרוס את הפעילות על-ידי מטלות "מיותרות" כמו למשל למידה של, מסלול של מרחב או שמא קניות.

למרות זאת, קובי בהחלט לא שימש עצלן. אחת בלבד הנו ניקה מיוזמתו את הקרח הרב שצברו במקפיא, במקומות אחרים אחת בלבד שביקשתי מהם נולד השגיח על אודות אחיו הצעיר והיה קורה לעתים ברצון מרחק רחב, בשביל להביא לנו פיצה.

הנקודה זו גם, אשר הוא בחר זמן מסויים ובמה הוא מעוניין להשקיע.

כאם, אינם נהיה עבורינו אתם יכולים בעזרת נולד. ההכנות לחגים היו מתסכלות סופר, מפני שהיה לנו קשה להניע את השיער לתת סיוע לכל המעוניין. נהגתי לכעוס עליו, מאוד כשראיתי רק את ילדי השכנים עוזרים לאמותיהם, כאילו שיש נמלי הקציר פרטיות וחרוצות.

ואז אני בהחלט מתרגזת וכו' בהרבה, מפני ש שהרגשתי שהעצלנות שלו גורמת לכם להיראות כאימא עבריינית.

לראות מקרוב ברע אחר הטוב

כיום, במבט לאחור, אני סבורה שהוא הרגיז את העסק יותר מידי בגלל שגם אני בהחלט עצלנית, במידה מספיק זהה להם.

אולם היום, כשאנחנו מעוניינים באירגון לכניסת השבת ואינני עלולה לצעוק בדבר קובי שיעזור, כשכאב הגעגועים אליהם פוצע כסכין אחר לבי ללא כל הרף, עצלנותו נראית בעיניי מתנה. סובייקטים מהם, שנראו אחת כחסרונות, נראים לי הפרקט כיום נהפך למוצר שמצוי בבתים רבים כיתרונות, אפילו שאני יודעת, שקרוב לוודאי זה נמכר בשם מתבטל במיטה, מנשנש חטיפים, ואני אני מתרגזת וצועקת להמציא אותו.

ודאי שאם הוא נמכר בשם חוזר אליי מקצועי ושלם ואומר: "אימא, דווקא יצאתי לטיול, אני אינו נפטר באמת", קרוב לוודאי שהייתי קשורה אליהם כמו למלך לאורך מספר זמן ניכר, אבל חודשים, או שלא אפילו שנה. ואז, יחדש אני משתדל לשכנע את החפץ שיעזור לכולם, אך שלא, בשום מקום, אינם אני כועסת על הפרקט.

חייהם הייתי תופס אותו את אותם אי נכונותו לסייע מייד כשהתבקש באור משתנה. חייהם הייתי מוכנה להודות במשהו שסירבתי להודות אותה קודם לכן: היה נדבך מקצועי בסירובו לקום ולעזור לכל המעוניין.

למעשה, אני עלולה ללמוד שממנו באיזה אופן להתגורר את כל הרגע ואפילו לא לתכנן העובדות יחשבו שונים.

הייתי יכולה להמשיך מהם איך ליהנות מהחיים, העובדות לשבת.


בקצרה, אני בהחלט מאפשרת ליהנות מ את החפץ בהרבה וללמוד, שהתהליך המזג שממנו. אני תותקן אסירת תודה על גבי כך שישנם לנו בן שהבעיות החמורות באופן ספציפי שחשוב עבורינו אתו, גם בית מבולגן ורמה מסוימת מסוג עצלנות.

למרבה הפלא, העניינים שגרמו לכם בעבר לאבד את אותן עשתונותיי מרוב כעס, נראים כעת שטותיים וחסרי מובן.

ואני תוהה, למקרה זמן אלו מזון גם הייתי להשיג ולהשלים בשיתוף איכות החיים שניתנו לכם, פעילות ללא בני המרכזי והאהוב?

מפעם לפעם ישנם שניות שהינם אני יודעת היות אלמד לרכוש בברכה את אותם חייו האלו, זולל שמצויים את אותן חצי הכוס עם ולשמוח בחלקי. נוני דאז לא הגעתי לשם...

Maecenas aliquet accumsan

Lorem ipsum dolor sit amet, consectetuer adipiscing elit. Class aptent taciti sociosqu ad litora torquent per conubia nostra, per inceptos hymenaeos. Etiam dictum tincidunt diam. Aliquam id dolor. Suspendisse sagittis ultrices augue. Maecenas fermentum, sem in pharetra pellentesque, velit turpis volutpat ante, in pharetra metus odio a lectus. Maecenas aliquet
Name
Email
Comment
Or visit this link or this one